גלידת בזוקה, מסקרפונה, ג'לי תות ופקאן מתוק למתכון←
אני מסוג האנשים שלעולם לא מוותר על קינוח.
גם אחרי הארוחה הכבדה ביותר אני חייב משהו מתוק, כל סרט מתח טוב חייב להסתיים בחיוך, קריצה או לפחות בנשיקה טובה.
לצערי יש לא מעט פעמים שהקינוחים במסעדות מעט מאכזבים. לא שהם לא טעימים, אבל הם לא תואמים לרמה הכללית של האוכל.
זאת אומרת, אחרי ארוחה קלילה של בית קפה אפשר להסתפק בטארט או אפילו עוגה פשוטה. במסעדה איטלקית בא לך טירמיסו ובביסטרו צרפתי חייב להיות קרם ברולה. אבל כשאתה במסעדה שמציגה מטבח שף עם רצון ליצירתיות וחידוש, אני מצפה שהמורכבות והאמירה של השף ימצאו את דרכם גם אל הקינוח.
אני חושב שבשנה וחצי האחרונות מתחוללת בארץ מהפכה בתחום הזה של קינוחים. מהשילוש הקדוש של טריקולד – סופלה שוקולד חם – מוס פסיפלורה של לפני כמה שנים עברנו פריצת דרך אדירה, הקינוחים הפסיקו להיות הבן החורג של המסעדה, פצצות המתיקות הבנאליות נזנחו ובמקומם הופיעו קינוחים אלגנטיים, מפתיעים ומתוחכמים שנותנים לסועד חוויה מקבילה לזו שנותן לו האוכל באותן המסעדות.
ברולה המקדמיה של "מול ים" הוא יצירת מופת, ב"שקוף" טעמתי קינוח של קרם אגוזי לוז משולב בטעמי ארטישוק ירושלמי ופטריות פורצ'יני שהסעיר לי את החך, וקינוח אדמה ב – "כתית" הוא שלמות, הקינוח הכי טוב שאכלתי בחיי. ויש עוד לא מעט דוגמאות.
ועכשיו לשאלה הקשה באמת: המטבח הישראלי כל הזמן הולך ומתהווה מול עינינו בתהליך רב קסם. האם יכולה להיות גם קונדיטוריה ישראלית? . הרי הקרם, הקצפת, הגלידה והמוס הם מרקמים אוניברסאליים ורוב מלכי הקונדיטוריה המוכרים – השוקולד, הווניל, הקפה, הסוכר וכו' – אינם משגרירי האזור שלנו ובוודאי שלא תיתכן קונדיטוריה בלעדיהם. ובכלל היצע המתוקים של האזור שלנו הוא נהדר אך מאוד מוגבל יחסית לעושר העצום של הקונדיטוריה הצרפתית.
אז נכון שהחשודים המיידיים – מלבי, קדאיפ,חלבה ופיסטוק תופסים מקום הכרחי כמעט בכל תפריט קינוחים. אבל שאלתי היא האם – בדומה למטבח – יכולים לצמוח כאן מתוקים שהם ישראליים במהותם ולא רק בגלל ההשפעה המזרח תיכונית שלהם?.
טוב, אני קצת מרמה, כי זאת שאלה שאני חייב קודם כל להשיב עליה בחיוב ורק אח"כ לחפש ולמצוא לה אחיזה במציאות. כי מבחינתי אוכל הוא ראי של תרבות ואנשים וכמו שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו כך גם האוכל צומח מתוך המיקום הגיאוגרפי והתרבותי ממנו הוא בא. תחום המתוקים אינו יכול להיות אקס טריטוריה של הקביעה הזאת.
משהו נפלא מתהווה בארצנו הקטנטונת יום אחרי יום וכולנו שותפים ליצירתו. עוד הרבה שנים יעברו עד שהיעד יושג והמטבח הישראלי יוגדר. אך התהליך עצמו של החיפוש הבלתי פוסק יש בו הנאה עצומה.
בשבילי – ואני מאמין שגם בשביל רבים אחרים – זה מנוע יצירתי מתמשך.
הקינוח אותו אני מציג כאן לפניכם הוא כמעט הומוריסטי והוא מבוסס על זיכרונות של ילדות ישראלית.
אמנם זה מוצר אמריקאי, אבל מה יותר ילדות ישראלית מבזוקה? טעם שלא דומה לשום דבר אחר בעולם הטבע. כמונו….
אז הכול התחיל כשהרחתי תמצית בזוקה ונדלקתי. מכאן התחיל זרם תודעה על בסיס מילולי לחלוטין – בזוקה = מסטיק = גלידה מסטיק = גלידה בזוקה.
מה הולך עם בזוקה? הלכתי עם זיכרונות הילדות בעקבות הצבע הורוד והגעתי אל תות שדה – ניסיתי את השילוב וקיבלתי חגיגה אמיתית בגרון…
וכשהגיעו התותים מהילדות לא יכלו שלא להביא בעקבותיהם את השמנת. לקינוח הזה רציתי שמנת עשירה וסמיכה מאוד ולכן בחרתי במסקרפונה, שנמרחה כמו חומוס במרכז הצלחת.
חוזרים אל הילדות – תסלחי לי אמא אלופת העוגות, אבל העוגה שלך שהשאירה בי את הזיכרון הכי חזק היא עוגת הספוג הפשוטה מצופה בפירות ובג'לי אדום (אל תשאלו איך זעמנו אחותי ואני כשאמא שלי ניסתה להכין פעם עוגת פירות ללא ה"ג'ילה"…). ניסיתי להכין ג'לי תות בטכניקות שונות שכללו כמובן תותי שדה טריים, עד שהבנתי שהטעם שאני מחפש בקינוח הזה הוא הטעם המוכר של ג'לי בזק טעם תות. זה דרש קצת אומץ אבל גם קוביות של ג'לי בזק שכזה נכנסו אל הקינוח.
נשאר רק להוסיף מעט קראנצ'יות למנה, הפקאן המסוכר התנדב – למרות שהוא סיני… – והמנה הושלמה.
הידעת? לפי ויקיפדיה מסטיק בזוקה קרוי על שמו של כלי הנגינה בזוקה ולא על שם כלי הנשק בעל אותו שם.
ובנוגע לעתידות – כבר עבר גיל 21 ולא הגעתי לירח וגם לא להודו. כנראה שלא ניסיתי מספיק.
גלידת בזוקה, מסקרפונה, ג'לי תות ופקאן מתוק
קודם כל מתחילים בהכנת ליקר בזוקה בטעם משגע שטעים לשתייה כדג'יסטיף כשהוא צונן מאוד ויכול גם לשמש בסיס לקוקטיילים (תופתעו איזה טעם וצבע מיוחדים מקבלים כשמערבבים אותו עם מים בטעם אפרסק).
כעת כשהליקר בידינו ניתן לגשת להכנת הגלידה. זוהי אינה גלידת שמנת עשירה, אלא גלידה קלה יותר בסגנון הג'לטו האיטלקי. כלומר יותר מים, פחות שומן ומרקם פחות אוורירי.
יש גלידה. ניגשים להשלמת המנה.
הדבר הראשון שעלה במוחי לאחר קריאת הפוסט הוא תחושה שאני הופך למצלמה זעירה שמטיילת בניבכי מוחך ומבין איך באמת רעיונות נרקמים,היה טיול מרתק.(המנה הזו מזכירה לי בצבעים את הממתק שהכנתי כשחזרתי מהסטאז בצרפת,מרשמלו ורוד עטוף ג'לי פירות יער ופיסטוק גרוס).
ממתין לטיולים הבאים…בהצלחה!
אהבתי את דימוי המצלמה הזעירה. ועל הממתק ההוא כבר כששמעתי היה נראה לי מעניין. מחכה לטעימה…
אני מחכה לטעימה כלשהי….(-:
נארגן לך טעימה. רק בוא !!!
איפה קונים תמצית בזוקה?
אני נהנית מאד מהסיפורים שסביב המתכון, אתה כותב נפלא.
תודה ענת.
אם תכתבי בגוגל תמצית בזוקה תגיעי לכמה חנויות שמוכרות אותה