עיון בפרשת וירא מוביל ל:
סינטה ביין אדום. פסטה קקאו עם פטריות, תרד ואגוזי לוז. קרם תפוח אדמה וחמאה חומה
פרשת "וירא" מלאה בניסיונות. אברהם לומד בדרך הקשה שכמו שוויתר על ארץ מולדתו ונאלץ לעבור נדודים וכאבים עד שיגיע אל הארץ המובטחת, כך הלאה בהמשך חייו, הכל ניסיון. על כל דבר יצטרך לוותר, כמעט להתייאש, לפני שיוכל להשיגו.
את העיר סדום הוא מתחנן להציל, בויכוח נוקב עם אלוהים, בעבור מאה צדיקים, חמישים, עשרים, עשרה ולא מוצא. לבסוף הוא רואה אותה נחרבת, אך מתוך יאושו מופיע אליו לוט בן אחיו אשר זכה להינצל מהחורבן.
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע? אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּתוֹךְ הָעִיר? הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ? חָלִילָה לְּךָ מֵעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע! חָלִילָה לָּךְ! הֲשֹׁופֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?.
וַיֹּאמֶר יְהוָה: אִם-אֶמְצָא בִסְדֹום חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם.
וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים חֲמִשָּׁה? הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת-כָּל-הָעִיר?…אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים?…אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים?…אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים?…אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה? וַיֹּאמֶר: לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.
וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ".
עד גיל מאה הוא מחכה להבטחה לילד שתתגשם והיא אינה מתגשמת. האל קצת כועס כשהוא מעז לפקפק. אבל באמת אלוהים, כמה אפשר?
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי? הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר?"
והנה הילד נולד, חלומו רק התגשם וכבר הוא מצווה להקריבו לעולה, הוא אפילו לא מופתע…
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר: קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".
אך אחרי שהוא מניף את המאכלת, קורא אליו האל ועוצר אותו. הוא חוזר לביתו עם יצחק ועם הבטחה לאושר ועושר.
"וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם! וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר: אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְך מִמֶּנִּי".
והרשימה רק מתארכת:
פעמיים הוא נאלץ לעזוב את הארץ בגלל הרעב ולשקר ששרה אשתו היא אחותו על מנת שלא יהרגוהו ויקחו אותה, אך לבסוף הוא יוצא עם בעלי ברית טובים, הגנה ונכסים.
פעמיים הוא נאלץ בכאב גדול לגרש את בנו ישמעאל אל המדבר יחד עם הגר אימו ובכל פעם ישמעאל חוזר עם הבטחה לגדולה.
ועל צאצאיו הוא שומע שיצטרכו להיות עבדים בארץ מצרים ארבע מאות שנה לפני שיצאו ברכוש גדול.
חושך לפני אור, גלות לפני גאולה, יאוש לפני הגשמה, קרבן לפני שגשוג, שבירה לפני תיקון.
את האמת אני מרגיש שזה לגמרי חופף את מה שכתבתי עליו בכל הפרשות הקודמות מבראשית ועד עכשיו ופתאום נדמה לי שדי עייפתי מלדבר על לידת הגאולה מהביבים, היהלומים מהמחשכים, השמש מהמצולות, האומנות מהניסיון.
__________
נמאס לי. השבוע אני לא רוצה להיות שוב קודר. הכל נכון, אבל בא לי לכתוב על משהו אחר, יותר מאיר, יותר שמח. הרי גם אברהם בתחילת הפרשה, ביום השלישי להליך הכירורגי של ברית המילה, כשהוא בשיא כאבו והשמש קופחת עליו, קופץ ממקומו כשהוא רואה אורחים, רץ לקראתם ומארח אותם באוהלו בשיא החיוך, מעומק לב. הפעם בא לי לדבר על הכנסת אורחים.
"וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. ויִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי! אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ".
ומיד כשהאורחים מגיעים, נוצר אוכל. כמה זר יכול להיות הבישול כשהוא רק עבור עצמך וכמה נעים להכין אוכל כשיש קהל, התכנסות, חברה, אירוע. סיבה טובה לחלוק אוכל, יחד עם חוויה, חיוך ושמחה.
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר: מַהֲרִי! שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹולֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻוגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ".
לא אחת אני משווה פה אוכל ואירוטיקה, בישול ומיניות; ובכן, לבשל ללא קהל, רק בעבור עצמך, זו אוננות.
אנשים תמיד מתפלאים לגלות כמה דל יכול להיות המזון במקרר של השף, כמה סגפני יכול להיות התפריט שלו כשהוא לבד. אך הגרגרנות היא רק צד אחד ולא משמעותי של השף, עיקר התשוקה מגיע מהרצון לשוחח, לשמח, לגעת במחשבות ובלבבות דרך האוכל. אין עיסוק באוכל בלי עיסוק באנשים. אין התכנסות שמחה מזו הנערכת סביב אוכל טוב.
__________
המנה המוצגת לפניכם, היא בהשראת אותה ארוחת מלאכים של אברהם.
"מהרי שלוש סאים קמח סולת" – סמולינה, דורום, פסטה.
"בן בקר רך וטוב" – סטייק סינטה, יין אדום.
"לושי ועשי עוגות" – פסטה שתדבר גם עם עולם המתוק – קקאו, אגוזים וגם עם בן הבקר – פטריות, תרד.
"ויקח חמאה וחלב" – קרם פירה חלבי – חמאתי.
בשר – פסטה – קקאו – פטריות – חמאה – תפוח אדמה, המנה הזו הולכת לכיוון של אדמה וחורף וזה מתחבר לי טוב לרעיון של יצירת מנה לאירוח, חברה, חמימות המפגש של מארח ואורחים, אומן וקהל. בין אדם לחברו כשבחוץ הלילה יורד ופניני הגשם נוקשים על החלון.
אגוזי לוז הם חיבור טבעי לשוקולד במנות אחרונות, אך הם ביקשו את דרכם גם אל המנה הזו. טעמי האדמה שהם נותנים התחברו פה יפה והמרקם הפריך מוסיף עניין ללעיסת הבשר ונימוחות הקרם.
תרד מתחבר נפלא גם לאגוזים וגם לפטריות והוא מעניק למנה את הניחוח הרענן, הירוק, של אחרי הגשם.
יין אדום מוסיף חמיצות, מאזן את השומניות ומעניק שכבות ועומק כמו לראות את המנה דרך קליידוסקופ.
אחד התלמידים שלי אמר לי פעם: "אצלך הסטייק הוא רק תירוץ לפירה". למרות הפסטה, גם המנה הזו כמו כל מנת בשר צלוי, הוציאה ממני רצון לשמירת הפוך הנעימה מכולם, זו של תפוחי האדמה, כי כשגשום וקר צריך קצת פינוק ונחמה.
בגלל שיש כבר פחמימה "קשה" במנה, החלטתי שהפירה יהיה קרם רך מאוד, כמעט מרק, שיעטוף את הכל.
את החמאה שבפירה הוספתי כחמאה חומה שיש לה ניחוח של אגוזי לוז, מה שמרחיב את המנעד האגוזי של המנה.
כך נולדה לה המנה שלפניכם. בן בקר רך וטוב.
סינטה ביין אדום
פסטה קקאו עם פטריות, תרד ואגוזי לוז
קרם תפוח אדמה וחמאה חומה
רוטב יין אדום
חומרים (ל- 1 ליטר רוטב):
לתרכיז יין:
50 גרם סוכר
2.25 ליטר (3 בקבוקים) יין אדום יבש איכותי
250 מ"ל רוטב סויה
1 שן שום
1 גבעולי טימין
2 מחטי רוזמרין
3 עלי דפנה
5 גרגרי פלפל אנגלי
1 מסמר ציפורן
"שפיצ" קטנטן של מקל קינמון
2 פטריות שיטאקה יבשות
2 פטריות פורצ'יני יבשות
לרוטב:
1 ליטר ציר בקר
30 גרם מסמיך לרוטב
אופן ההכנה:
בסיר רחב מכינים קרמל מהסוכר יחד עם 2 כפות מים.
מוסיפים את היין בזרם דק אל הקרמל כדי "לפתוח" אותו.
מוסיפים רוטב סויה ותבלינים ומביאים לרתיחה.
מבשלים ברתיחה עדינה עד שכמות הנוזלים מצטמצמת בחצי.
מוסיפים ציר בקר ומבשלים שוב ברתיחה עדינה עד שהכמות מצטמצמת בחצי.
מסננים את הרוטב ומחזירים לסיר.
מוסיפים מסמיך בהדרגה תוך כדי ערבוב, מחזירים את הרוטב אל האש ומבשלים תוך כדי ערבוב ברתיחה חזקה 2 דקות עד שהרוטב סמיך.
פסטה קקאו עם תרד, פטריות ואגוזי לוז
200 גרם בצק פסטה קקאו
200 גרם עלי תרד
80 גרם אגוזי לוז קלויים קלות וחצויים
1 סלסלה פטריות שימאג'י
40 גרם חמאה
100 גרם רוטב יין אדום
10 גרם שוקולד מריר 80% מוצרי קקאו
אופן ההכנה:
מרדדים את הפסטה במכונת פסטה לעלה דק.
חותכים את הפסטה בסכין לקוביות גדולות או שקורעים בידיים לחתיכות לא סימטריות.
מבשלים את הפסטה במים רותחים 3 דקות.
בינתיים ממיסים את החמאה במחבת רחבה ומאדים את עלי התרד 2 דקות לריכוך קל.
מוסיפים אגוזים, פטריות, פסטה מבושלת, רוטב יין ו – 100 מ"ל ממי בישול הפסטה.
מבשלים 2-3 דקות עד שהפסטה עטופה ברוטב סמיך.
מסירים מהאש ובוחשים פנימה שוקולד עד שהוא נמס.
קרם תפוחי אדמה וחמאה חומה
רכיבים (4 מנות):
1/2 ק"ג תפוחי אדמה לבנים, קלופים וחתוכים לקוביות
250 גרם חלב
1/2 כפית מלח
קורט קטנטן של אגוז מוסקט מגורד טרי
75 גרם חמאה חומה
אופן ההכנה:
מבשלים את תפוחי האדמה עם החלב, אגוז המוסקט והמלח כ – 20 דקות על להבה נמוכה עד ריכוך.
מעבירים למעבד מזון וטוחנים תוך כדי הוספה הדרגתית של החמאה עד לקבלת קרם חלק.
אם יש צורך מוסיפים מעט חלב.
אמור להתקבל מרקם של קרם רך, יותר דליל מפירה, יותר סמיך ממרק.
סינטה ביין אדום
רכיבים (4 מנות):
נתח סינטה נקי משומן במשקל 600 גרם
30 גרם חמאת קקאו
30 גרם חמאה
מלח גס
פלפל גרוס
50 גרם רוטב יין אדום
אופן ההכנה:
חוצים את הסינטה פעם לאורך ופעם לרוחב לקבלת שני סטייקים במשקל 150 גרם.
מתבלים את הסטייקים במלח גס.
מחממים חמאת קקאו במחבת כבדה עד שהיא לוהטת וצורבים את הסטייקים 1/2 דקה מכל צד.
מניחים את החמאה מעל הסטייקים, מכסים את המחבת וצורבים עוד 1/2 דקה מכל צד.
מסירים מכסה. יוצקים על הסטייקים את הרוטב וצורבים עוד 1/2 דקה מכל צד עד שהסטייקים מזוגגים ברוטב ועשויים למידת מדיום.
מוציאים את הסטייקים מהמחבת, מתבלים בפלפל גרוס וממתינים שתי דקות.
פורסים את הסטייקים לרוחבם לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ.
הרכבה והגשה
מניחים בצלחת עמוקה 3 כפות קרם תפוח אדמה וחמאה חומה.
מניחים מעל חופן פסטה עם הרוטב.
מניחים מעל פרוסות סטייק.
יוצקים מעל כף אחת של רוטב יין אדום.
הקישור שאתה עושה לפרשת השבוע הוא מרתק.
באופן אישי קשה לי לראות את אברהם אבינו כצדיק, ואיזכור שלך אל המקום האפל מאד מדבר אלי…
עם זאת הכנסת אורחים היא תכונה המאירה את הנותן ואת המקבל,
והמתכון שלך מתאים ומחמיא למעמד של אירוח.
תודה רבה איריס, את ממש קוראת נאמנה וזה משמח את ליבי עד מאוד