השילוש הקדוש

עיון בפרשת אחרי מות

ומתכון ל:

שווארמה טלה על "מסבחה" תפוח אדמה

 

Screenshot_2016-03-19-06-47-06-1

 

 

 

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹון, בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ.

פרשה שנקראת "אחרי מות" היא בהכרח פרשה שמתחילה באווירה קודרת. אם יש צד חיובי זה שהיא אולי גם מסמנת לנו התחלה חדשה והסברים מה צריך לעשות אחרת.

נדב ואביהוא בני אהרון, בהתלהבות יתר, נכנסו אל קודש הקודשים לא באופן הראוי ושילמו את המחיר בחייהם. אז קודם כל יש לעצור ולהבין מה הוא מפתח הכניסה אל הקודש ומהי הדרך הנכונה לצעוד בה.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹון אָחִיךָ וְאַל יָבֹוא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּודֶשׁ…וְלֹא יָמוּת.

__________

 

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹון אֶל הַקֹּודֶשׁ:…וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת…וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹותָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹון עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּורָלוֹת: גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. 

הפסוקים האלה, המתארים את כניסת הכהן הגדול אל קודש הקודשים ביום כיפור, הם פסוקים תמוהים מאוד.

על פי המיסטיקה היהודית "עזאזל" הוא שמה של ישות דמונית, מעין שד, הנושא באחריות לחטא, עוון והשחתה. הפסוק מורה לתת 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל', כאילו מדובר בשתי ישויות נפרדות ובשני כוחות שווים, אשר כל אחד מהם צריך לקבל את חלקו.

לכאורה, זו אנטיתזה גמורה לכל מה שאנחנו יודעים על היהדות ועל תפיסתה המונותאיסטית. נראה כאילו לעולם יש שני אלים, שתי רשויות, ממש כמו בהשקפת העולם האלילית או הגנוסטית. (הגנוסטיקה טוענת שהעולם הגשמי מכיל טוב ורע מפני שגם בעולם הרוחני ישנם שני אלים השולטים בו, האל הטוב והאל הרע, או אלוהים והשטן, אשר נמצאים במלחמה מתמדת ביניהם).

בתורת הקבלה מסבירים את הסתירה בכך שמדובר בשני מישורים נפרדים. אם מתבוננים על המישור האובייקטיבי, האין סופי, זה שקדם לעולם היחסי ולאדם במוגבל, הרי שאלוהים הוא אחד, שלם, בלתי מוגבל ובלתי מתחלק. אך כשנכנסים אל תוך העולם החלקי והגבולי שלנו, איננו מדברים יותר על אלוהים האין סופי, אלא על האלוהות המתגלה בתוך המציאות וההתגלות האלוהית (בניגוד לעצמיות האלוהית) אינה אחת ויש לה הרבה פנים. העולם שלנו מלא בגוונים, לעיתים משלימים, לעיתים עד כדי מתח ופירוד, מפני שאלוהים מופיע אל העולם בהמון צורות, אפשר לומר אפילו המון דמויות. במובן מסוים כל אחת מפני ההתגלות האלה היא כמו אלוהים חדש, אישיות פרסונלית נפרדת, לכן בתוך העולמות המוגבלים והנגלים לא תהיה זו כפירה להגיד שיש שתי ממלכות: ממלכת הטוב והאור המכונה "קדושה" וממלכה אפלה המכונה "קליפה".

 

__________

 

בתוך ממלכת הקליפה ישנן קליפות שנחשבות רע גמור וחושך מוחלט וישנה גם קליפה הנקראת "קליפת נוגה" אשר מייצגת טוב ורע מעורבבים יחדיו. כי הרי החיים אינם רק שחור ולבן ולעיתים קשה לקבוע מי הטוב ומי הרע, יש מקרים שהם באים יחד, מעורבבים, מבלי יכולת להבחין היכן אחד נגמר ואיפה השני מתחיל.

על פי הקבלה, שני השעירים שלוקח הכהן הגדול ביום הכיפורים מבטאים את שני החצאים של קליפת נוגה וכאשר השעיר של השם נכנס אל בית המקדש והשעיר של עזאזל מתגלגל מראש ההר, בעצם עולה הטוב למקורו השמיימי והרע יורד אל שורשיו התהומיים. למראית עין הרי שזוהי הפרדה, אנחנו מסדרים את הערבוביא ושולחים כל חלק שבה למקורו. אך בצלילה יותר עמוקה אנו מבינים שקליפת נוגה לא נועדה להפריד אלא בדיוק להיפך, היא צריכה להיות הממוצע המחבר בין טוב ורע. הסיבה שהיא כלולה מטוב ורע, זה מפני שתפקידה הוא לזווגם ולחברם יחד. קליפת נוגה מסמנת את הצורך להתעלות מעבר להפרדות, אל האלוהות המקורית, האובייקטיבית, זו שקדמה לעולם, שם אין מלחמה בין טוב ורע ובסקירה שלה כל מה שיש הוא רק טוב אחד גדול וחלק שווה באותה שלמות אין סופית ומסתורית.

אם כך, למה כל שעיר הולך למקום אחר? מפני שחיבור אמיתי לא נעשה על ידי ערבוב לא מודע. בשביל לחבר צריך קודם שכל אחד ימצא את מקומו האישי ואת זהותו העצמית, רק ככה יכול להיות זיווג השומר על חלקיו המקוריים ולא טשטוש גוונים או מחיקתם לאחדות מלאכותית וחיוורת.

קודש הקודשים אינו הקודש הסותר את החול, אלא הקודש הפנימי הכולל את שניהם באותה אהבה, בהיותם שניהם חלק מהשלמות הגדולה, המקורית, בטרם הופרדו. בכדי להיכנס אל קודש הקודשים, יש צורך בחיבור של שניים – זכרי ונקבי, אלוהי ואנושי, יום ולילה, טוב ורע – אך החיבור צריך להיות באופן כזה שכל אחד שומר על זהותו העצמית ובד בבד גם נהנה משעשוע הזיווג עם הצד השני, .

ובכן, כיצד יוצרים כזה חיבור?

__________

 

'שני שעירים'. הביטוי הזה מזכיר בצלילו הפונטי ביטוי אחר: 'שיר השירים', שיר האהבה והארוטיקה האלוהית. האם יש קשר? אותה תבנית, שתי מילים, שתיהן מתחילות באות שי"ן. האם זה בא ללמד אותנו משהו?. בהחלט כן. כי לכל אות בשפה העברית יש סוד והמקרא רומז לנו שכדי להגיע אל המהות שאנחנו מחפשים, כדאי שנלמד את סודה של האות שי"ן.

האות ש גם בצליל וגם במראה מרמזת על המספר שלוש. הפתעה! עד עכשיו חשבנו שיש כאן זיווג, פתאום אנחנו שומעים על טריו. שילוש. מנאז' א טרואה.

שלושה שותפים הן באדם: הקב"ה, אביו ואמו (מסכת קידושין, דף ל')

בעבר כתבנו על סודה של האות בי"ת שמבטאת הפרדה וניגודיות (כמו ביהדות הקלאסית: מה מותר ומה אסור, מה טהור ומה טמא, מה כשר ומה פסול), לעומת האות אל"ף המסמלת אחדות וזיווג של כל החלקים (כמו ביהדות העמוקה והפנימית שאותה אני מנסה להציג בבלוג הזה). האות שי"ן היא שילוב של שניהם, זה לא או אחדות או שניות, אלא שניים ועוד אחד שווה שלוש. האות שי"ן באה להסביר כיצד נעשה החיבור שמבטאת האות אל"ף. היא מלמדת אותנו שהזיווג הזה נעשה דרך ההבנה העמוקה שלא רק שני צדדים יש פה אלא שלושה ושבמעמקי הייחוד הזוגי שורה זיווג משולש. בין האנרגיה הזכרית והנקבית שורה אור אלוהי ממקום אחר – למעלה מן ההפרדה הזו – והוא המזווגם. חיבור של שניים לאחד יכול להיעשות רק דרך הופעה של אור שלישי גבוה מהם וכולל את שניהם שיכול לחברם לאחד.

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! כלום נתכוון אבא ישי להעמידני? והלא לא נתכוון אלא להנאתו!. תדע שהוא כן, שמאחר שעשו צרכיהן, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן ואתה מכניס כל טיפה וטיפה שיש בו. (מדרש רבא, פרשת תזריע).

הנה כי כן, כדי לייצר זיווג שיש בו ברכה, שיוצאות ממנו תוצאות, שיש לו תולדות והמשכיות, יש צורך בצלע שלישית אלוהית. זיווג הוא בעצם שילוש בין הזכרי, הנקבי והאין סופי.

__________

 

אבל במדרש הזה יש עוד תובנה, אפילו יותר עמוקה. מבין השורות אנחנו שומעים, לא רק שצריך את הופעת האור האלוהי (זה שקראנו לו השלישי) בכדי לחבר את הטיפות של האיש והאשה, אלא שלצורך ההופעה הזו דרושה דווקא היפרדות מסויימת של שני הצדדים. שמרחק מסויים הוא דבר נדרש בכדי ליצור חלל ממנו יופיע האור הגבוה יותר. זה קורה דווקא ברגע שנראה הכי מופרד, כשכל אחד הופך פניו לצד אחר, כשכל אחד עסוק רק בהנאת עצמו, דווקא אז, במרווח הזה שנוצר, מופיע האור הגדול. דווקא בתוך החלל והריקנות הרגעית מופיע השלישי שמעבר ומראה שמעל כל המופרדים שורה אחדות אחת גדולה.

מפתיע לגלות שבכדי לייצר זיווג אמיתי אתה לא צריך לקפל את עצמך, אלא להיפך, לזרום עם מי שאתה ועם מה שגורם לך הנאה. לא להיעלם, אלא דווקא לייצר מרווח ולהמתין בתוכו, תוך כדי שאתה יודע מה עתיד להתגלות משם ומה שורה מעל כל הניגודים החדים.

בהשקפה כזו גם להפרדה (שממנה נוצר מה שנדמה כרע) יש תפקיד, כי היא נועדה לייצר מקום להתגלות של אור יותר גבוה. בניגוד למה שמקובל לחשוב בתבנית הדתית הנפוצה, הרע איננו באמת רע אלא פשוט סוג אחר של טוב, ההפרדה איננה הבדלה והחושך הוא רק סוג מיוחד של אור, הכל הוא חלק מן הזיווג, גם הריחוק וגם הקירוב.

זה סוד גדול ועצום וכל כך חשוב להבנה. אחדות שאינה מטשטשת את הגוונים הרבים שבתוכה, מקורה בזיווג שבמרכזו חלל ריק ומתוכו מופיע אור שלישי עליון ומאחד.

__________

 

שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו (ישעיהו נ"ז י"ט)

'שני שעירים', 'שיר השירים', 'שלושה שותפים" וגם 'שלום שלום' ו –'שבת שלום', כולם ביטויים וציטטות של שתי מילים המתחילות בשי"ן. כי זהו סודה של האות שי"ן, שניים שהם שלושה וכתוצאה מזה הם גם אחד. זהו השלום האמיתי וזוהי השלמות האמיתית.

עוד כמה שי"נים מתוך אותו שיר השירים:

שובי שובי השולמית (ז,א)

שני שדייך כשני עופרים (ד,ה)

שני שדי אשה כדימוי לשני חצאי עיגול היוצרים יחד שלם דרך חלל הקיים ביניהם, בו מופיע אור אחר. כאותם שני חצאי קליפת נוגה המאופיינים בשני השעירים. כירושלים עיר השלום והשלמות הבנויה בין שני הרים, הר הבית והר הזיתים, בית המקדש ובית הקברות וביניהם שוכן עמק גי בן הינום, אליו היה מדרדר אותו שעיר המשתלח לעזאזל.

דרש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלתן (מסכת סוטה, פרק י"ז)

האות אל"ף והאות שי"ן מסמלות את האחדות המתפרטת אל השילוש. לכן, גם במילה איש וגם במילה אשה קיימות שתי האותיות הללו. שתיהן יחד יוצרות את המילה אש. השאלה היא איזו אש זו? אם האיש מוסיף לה את האות יו"ד המסמלת אנרגיה זכרית והאשה את האות ה"א המסמלת אנרגיה נשית, הרי שנוצר מזה שם השם י"ה: 'זכו – שכינה ביניהן'. אך אם לא הופיע אותו אור שלישי מגבוה, הרי שהם נשארים רק עם האש: 'לא זכו – אש אוכלתן'. זו יכולה להיות אש של ריחוק המכלה את ימיהם בכעס, מריבות וריחוק, או לחילופין, אם לא זכו להיפרדות הנכונה שדיברנו עליה, זו תהיה אש אוכלת בקירוב יתר עד כדי מחיקת העצמיות. כך או כך זו אש זרה, כאותה האש של נדב ואביהוא.

וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (ישעיהו, ו, ג)

הנה כי כן, גם לנו יש שילוש קדוש.

 

__________

 

Screenshot_2016-03-19-06-49-53-1

 

מדי פעם צץ לו טרנד קולינרי של "טריו", שלוש וריאציות על אותו נושא באותה צלחת, שלושה סוגי בשר או דג במנה אחת וכו'. אני מודה שאני לא כל כך אוהב את זה. כשאני רואה שלוש יצירות על צלחת אחת, עומדות כל אחת בפני עצמה ואינן מתקשרות, זה יוצר אצלי תחושה של זרות וניכור. בעיני, טרילוגיה קולינרית אמיתית נועדה לחבר ולא להפריד, לתת מבט אחד עמוק ולא לספר סיפור בהמשכים.

המנה המוצגת פה היא השילוש הקדוש שלי והיא התחילה בדיוק כמו שמתואר בפוסט הזה, ממחשבות על הדואליות הקולינרית שלי ואיך אני משכין בה שלום.
דואליות בין העיסוק שלי בתעשיית המזון לבין העיסוק במטבח שף, בין האהבה שלי לאוכל פשוט ובסיסי המגיע מן הבית ומן הרחוב לבין האהבה למסעדות יוקרה ולמזון "גורמה" אנין ומעוצב, בין האמונה בפשטות, בקלאסיקה ובמסורת ובין הרצון להתחכם, ליצור ולחדש.
וחשבתי לעצמי שבשבילי סמלי הדואליות הזו הם חומוס ופירה.
הפירה שלי הוא הכי רחוק מהפירה הביתי, הוא בעצם בכלל קרם תפוחי אדמה, עתיר חמאה וחלב, כמו ענן נימוח של נחמה על צלחת. הפירה שלי היה גולת הכותרת של העבודה שלי במסעדות, בסדנאות בישול ובארוחות שף. היו סועדים שאפילו טענו שהסטייק הוא רק תירוץ והם מזמינים את המנה רק בגלל הפירה.
החומוס הוא גולת הכותרת של העבודה שלי בתעשיה, אבל גם בארוחות המשפחתיות. כשהוא נעשה בסירים ענקיים ובקצב מסחרר של טונות רבות, הוא כאילו הכי רחוק מחומוס של הרחוב, אבל הוא בעצם גם מאוד קרוב ואני כל הזמן עובד לקרב אותו יותר ויותר. באירועים של המשפחה ושל חברים כולם תמיד מבקשים שאכין את החומוס של "אבו אילה".
חצי חיים אני מתעסק בפירה, חצי חיים אני מתעסק בחומוס, כמו ירושלים ותל אביב, חדש וישן, אירופה ומזרח תיכון, תקווה וגעגוע, כמו הלב שלי שאף פעם לא שקט לו.
וחשבתי לעצמי שבסך הכל העיקרון הוא מאוד זהה, קרם של פחמימה ושומן. תפוח אדמה עם חמאה, גרגרי חומוס עם טחינה. (יש לי אפילו מנהג משונה ל"נגב" פירה עם לחם וזה נראה לי הגיוני בדיוק כמו חומוס עם פיתה). פחמימה ושומן זה זיווג ותולדתו היא קרם של נחת.
ככה התחלתי לדמיין מה יקרה אם אכין קרם פירה מתפוח אדמה, אבל השומן יהיה טחינה גולמית, כמו בחומוס. אין דרך לתאר כמה אהבתי את התוצאה שהתקבלה, ממש הרגשתי איך הקרם הזה משכין בי שלום פנימי.

ובכן, אם המנה הזו היא מנת השילוש הקדוש שלי, אז עכשיו רק חסרה הצלע השלישית המאחדת, כמו תזה, אנטיתזה וסינתזה. היה לי ברור שחומר הגלם הזה יהיה בשר, גם כי החלבון הוא הצלע השלישית במשולש פחמימות – שומנים – חלבונים, גם כי הוא הצלע השלישית בצלחת המכילה מנה עיקרית ושתי תוספות – פחמימה וירק ובעיקר כי מי עוד יודע כמו הבשר לתת למנה חיים ורוח עמוקה שתאחד את כל מרכיביה לשלמות אחת.

כך נוספה אל הצלחת גם שוק טלה שהיה נראה לי מאוד נכון להכין אותה כמו שווארמה. כך שוב מתאחד האוכל בצלחת עם האוכל בפיתה, המסעדה עם הרחוב ובישול השף עם האוכל הביתי. אחרי הכל שיפוד שווארמה זה גם שי"ן שי"ן.

 

 

 

12046663_1016350231748845_4479087149872173078_n

 

שווארמה טלה על "מסבחה" תפוח אדמה

"מסבחה" תפוח אדמה

חומרים (6 מנות):

500 גרם תפוח אדמה לבן

1 שן שום

300 מ"ל חלב (אפשר גם מים)

200 גרם טחינה גולמית

1 כפית מלח

 

אופן ההכנה:

קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות.

מניחים בסיר יחד עם שן השום, המלח והחלב (או המים).

מבשלים על להבה בינונית – נמוכה, בסיר מכוסה, כ- 1/2 שעה, עד שתפוחי האדמה רכים מאוד.

מסננים ושומרים גם את נוזל הבישול.

מועכים את תפוח האדמה למחית חלקה, אפשר במכשיר ייעודי או במועך ידני רגיל, בשלב הזה מומלץ גם להעביר דרך את המחית מסננת, לקבלת מרקם חלק במיוחד.

מערבבים את תפוחי האדמה והטחינה הגולמית.

בהדרגה ותוך כדי ערבוב, מוסיפים מנוזל הבישול, עד לקבלת מרקם של קרם חלק ורך.

טועמים ובמידת הצורך מתקנים תיבול במעט מלח.

 

שווארמה טלה

רכיבים (6 מנות):

1 שוק טלה צלויה לפי המתכון הזה

2 בצלים חצויים ופרוסים דק

50 גרם שומן טלה (אפשר גם שמן זית)

1/2 כפית אבקת קארי

1 כפית ראס אל חנות

1 כפית מלח

50 גרם רכז רימונים

250 מ"ל ציר טלה (או נוזלים מהבישול של השוק)

 

אופן ההכנה:

קורעים את שוק הטלה בידיים לפיסות גסות. נפטרים מעודפי שומן.

מחממים שומן טלה (או שמן) בסוטז או מחבת רחבה ומטגנים את הבצל עד הזהבה עמוקה.

מוסיפים תבלינים ומטגנים עוד דקה.

מוסיפים רכז רימונים ומטגנים עוד דקה.

מוסיפים את הבשר ומטגנים עוד כמה דקות עד שהוא מתחמם ומתרכך.

מוסיפים ציר ומבשלים עוד כמה דקות, עד שרוב הציר נספג בבשר ובסיר נשאר מעט רוטב סמיך.

 

סלט לוביא / שעועית

רכיבים (6 מנות):

18 גבעולי לוביא או שעועית ירוקה

1 שן שום כתושה

2 כפות כוסברה קצוצה גס

גרד קליפה ופילטים מלימון אחד

1 עגבניה, קלופה וחתוכה לקוביות קטנות

1/2 פלפל חריף קצוץ דק (אפשר יותר או פחות לפי הטעם האישי ועוצמת חריפות הפלפל)

1/4 כפית סומק

1/4 כפית מלח

3 כפות שמן זית

אופן ההכנה:

חולטים לוביא במים רותחים 10 דקות ומצננים במי קרח. אם משתמשים בשעועית חולטים 5 דקות בלבד.

חותכים לוביא / שעועית למקטעים של 1/2 ס"מ.

מערבבים עם כל יתר המרכיבים, טועמים ומתקנים תיבול.

 

הרכבה והגשה

רכיבים (6 מנות):

1 שקית תפוצ'יפס

3 כפיות שמן זית

אופן ההכנה:

מחממים את המסבחה בסיר כפול או במיקרוגל.

מורחים בצלחת 3 כפות מסבחה בצלחת רחבה ויוצרים במרכזה שקע גדול.

מזלפים מעל המסבחה 1/2 כפית שמן זית.

ממלאים את השקע שיצרנו בכמות נדיבה של שווארמה טלה.

מפזרים מסביב מסלט הלוביא.

מפוררים בידיים תפוצ'יפס לפיסות גסות ומפזרים מלמעלה.

 

 

Screenshot_2016-03-19-06-49-53-1

 

 

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אוכל נפש.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Connect with Facebook