עיון בפרשת וישלח

מוביל ל:

שעשועי פילה

 

 

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹותָם לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב: עִם-לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה"

פרשת "וישלח" עוסקת בצורך להפסיק לברוח ממה שמפחיד אותנו ולהבין שהאור שלנו עובר דווקא דרך הדברים הנדמים לנו כחושך.
"עם לבן גרתי  – יעקב בא מלבן כחלב,

"ארצה שעיר שדה אדום" – עשיו בא מאדום כדם.

יעקב איש תמים, עשיו איש צייד. יעקב שואף לשלמות ותיקון, עשיו נוגס בבשר החי של החיים.
יעקב יודע שהוא חיכה יותר מדי זמן, אבל את האנרגיה שמבטא עשיו הוא לא יכול יותר לפטור בנזיד עדשים. הוא חייב להתעמת מולו, להתמודד איתו. בהתחלה דרך מאבק ולבסוף להגיע אל המצב שהוא מחבק אותו ומבין שיעקב ועשיו אחים הם, שני צדדים של אותו יצחק.

"וַיָּרָץ עֵשָׂיו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ… וַיֹּאמֶר עֵשָׂיו: יֶשׁ לִי רָב, אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַל נָא, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי. כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹות פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי"

יעקב יודע שאי אפשר להישאר לנצח באוהלה של תורה וחכמה, אי אפשר להיות רק לבן. צריך לצלול אל המים הסוערים, האדומים, של החיים. להתמודד, להילחם, להרוויח, לנצח, לזכות.

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִימּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר"

פרשת "וישלח" מציבה בפני יעקב המון אתגרים ומאבקים. בהתחלה הפגישה המפחידה והבלתי צפויה עם עשיו, אח"כ המאבק עם המלאך הנמשכת לאורך כל הלילה עד עלות השחר, אח"כ המלחמה עקובת הדם של בניו שמעון ולוי בחמור ובני שכם ולבסוף ההתמודדות הקשה מכל, עם פטירתה של אהובתו רחל.
יעקב מקבל החלטה מודעת לא לשמור יותר על ידיים נקיות. לפעמים צריך להילחם כדי להגיע אל השלום, ללמוד גם את דרכי עשיו ולהפנימם, לצלול אל התהומות והמחשכים ולברור משם את זהבו ויהלומיו.

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹוהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".

כך, במהלך הפרשה, יעקב שקיבל את שמו על שום היותו נגרר והולך בעקבות, מקבל את השם ישראל. "כי שרית", האיש שיודע להתמודד. יעקב החדש הוא שר גם על אלוהים וגם על אנשים, והמלאך עכשיו אוחז בעקבו כשם שאחז הוא פעם בעקב אחיו עשיו.
יעקב לומד בפרשת "וישלח שרק כאשר יפסיק לברוח משדיו הפנימיים ויקבלם כחלק מהותי ממנו, רק אז יוכל להבין את עצמו, להגיע אל תכליתו האמיתית ולזכות לאשר הוא ראוי באמת.
יעקב הופך לישראל. יעקב מפסיק לחיות בצל הפחד. ישראל לא רוצה להיות חרדי.

____________

גם בבישול יש לבן כיעקב ואדום כעשיו וגם בבישול יש לחבר את שניהם.

בישול אמיתי מנצל את הרעננות ואת תנובת השדה והצומח יחד עם הכובד של בעלי החיים ואדמומיות הבשר.

בתקופה האחרונה שוטף את עולם האוכל גל עכור של טבעונות, של בישול הבורח מן הדם והחיים, מהצורך לגעת גם באכזריות, לבצע גם שחיטה, ליטול חיים כדי לרומם את החיים.

פוסט זה אינו מדבר בגנות מי שבוחר באכילת צמחים בלבד כדרכו האישית, אך בהחלט אומר למי שדוגל בטבעונות כפילוסופיית חיים, את מה שאמר המלאך למלך הכוזרים: "כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים".

עשיו מכונה במקורות "עשיו הרשע", גורו הטבעונות גארי יורפסקי הוא בעיני רשע מרושע.

מה בין רשע לרשע מרושע?
רשע הוא אדם העושה רע מתוך כוונה רעה. בוחר ברוע, מתחרמן מהרוע. רשע מרושע יכול להיות שכוונותיו הן טובות, אך מעשיו ומחשבותיו באים ממקום של חוסר אמונה, של כפירה, של אי הבנה והליכה נגד המהות הבסיסית והעמוקה של משמעות חיינו.

לרשע יש מקום, יש להתבונן במהותו וללמוד ממנה, לשלב אותה בטוב. רשע מרושע לעומתו היא ציניות כלפי החיים עצמם ומקומה לא יכירנה בהיכל הטוב האלוהי.
לתפיסתי, טבעונות היא ההפך המוחלט של שלושת העקרונות הכי חשובים של האמונה:
א. החיים אינם דממה אלא זעקה והם לא נבראו לצורך זרימה שקטה אלא לצורך השתלמות, התפתחות ואבולוציה.
ב. החיים הם משל על אלוהים. קרבה לאלוהים היא רק דרך חיים. כל חוויה מענגת שהחיים מציעים לנו יש לחוות אותה ולא לדחות אותה, אחרת היא לא הייתה קיימת. אם אלוהים לא היה רוצה שנאכל בשר, לא היה בורא אותו כל כך טעים.
ג. לא כל חלקי הבריאה שווים. האדם הוא נזר הבריאה ועליו מוטלת המשימה לקחת את העולם הזה, להשתמש בו ובכך לרומם אותו לצורך הגשמת ייעודו.

אלוהים הוא השלמות המוחלטת ובכך הוא כולל גם שלמות וגם חסרון. העולם הוא החלק הבלתי שלם, המתפתח, של השלמות האלוהית. כך מן הדומם עולה הצומח, הצומח הופך לחי, החי הופך למדבר, המדבר דבק באלוהי.
אחת הדרכים החשובות ביותר לאבולוציה הזו היא דרך אכילה. בשר החיה נאכל, מתעכל ומתנשא לדרגת אדם. אני לא רואה חסד לבעלי החיים בכך שניתן לפרה לחיות עד מותה מבלי להיאכל, אני רואה בכך פשע כלפיה.

אבל חשוב לזכור שלנטילת חיים לצורך הגברת חיים יש צורך לתת כבוד. מן הבשר יש להכין מנות ראויות, יש להזין איתו את הגוף בענווה וביראה, יש לאכול אותו בכוונה ותשומת לב. אני רואה פשע, הן כלפי אלוהים והן כלפי בעלי החיים, בהפיכת בשר למוצרים מעובדים ונחותים, חסרי אנרגיה פנימית. כשנוטלים חיים לצורך אכילה, זה חייב להיות אוכל איכותי שנעשה בתשוקה פנימית, עמוקה וטהורה.
אכילת בשר היא אחת מחוויות החיים החזקות ביותר שיש. רק הבשר החי נותן למזון חיות. אולי לא במובן הטהור, הפורח והירוק, אבל בהחלט במובן הנושם, החם, הכבד, המהותי והדמי. בלי בשר האוכל הוא חסר חיים וחסר נשמה.
נכון, זה כבד לנו על מערכת העיכול. אז מה? החיים לא נועדו לברוח ולהתמודד רק עם דברים קלילים ואווריריים. צריך לצלול גם לתהומות, לדם של החיים. שם נמצאת האמת, דווקא במקומות הקשים לעיכול. זה מה שלומד יעקב בפרשת וישלח.
השוואות שעושים הטבעונים בין שחיטת בעלי חיים לצורך אכילת הבשר לבין השואה, הן בדיוק ההוכחה לכפרנות שבטענותיהם. לדידם אין הבדל בין אדם לחיה. אין הירארכיה. אנרכיה מסוג זה סופה נזק גדול לעולם. בטווח הקצר היא אולי תביא אנשים בודדים לרחמים על בעלי חיים, אבל במרוצת הזמן היא תדרדר אותנו לשפל מוסרי ותוביל לאנדרלמוסיה ואכזריות כלפי בני האדם. זה מה שקורה כשלחיים אין תוכן אלוהי וכשמשבשים את סדר הבריאה.

__________

גם היהדות, עליה גדלתי, אינה נקייה מחטא זה. למרות שהיא מכירה בצורך לאכול בשר, היא מגבילה אותו לבעלי חיים מסויימים, כי יש מקומות נמוכים יותר אליהם היא מפחדת לצלול. בנוסף, היא דורשת להפריד בין עשיו ויעקב, בין בשר וחלב ולצרוך כל אחד מהם בזמנים נפרדים, אך לא לערבבם יחד.

לא עוד. המנה המוצגת בפוסט הזה רוצה לחבר את אדמומיות הבשר, המשתקפת בנתח הפילה, עם לובן החלב העומד בבסיס קרם השורשים.

כדי לספק מנעד שלם לבשר, חלקו מגיע נא וחלקו צלוי, לכל מצב צבירה של בשר יש אנרגיית טרף וטירוף אחרת, נעיצת השן בבשר החי, עם שגעון הריח של בשר על האש. וכשהם מגירים מיציהם זה לזה מקבל המח דרך החך תשדורת עשיו מלאה.

פטריות וערמונים באים מן החלק האדמתי של הטבע, אספרגוס מהירוק והמלבלב שלו, ירקות שורש לבנים מחברים את מעבה האדמה עם זריחת השמש ובכך הירקות משמשים שושבינים לחיבור הזה. המרקם הקרמי המתלווה נותן הפוגות של מימד אצילי לאינסטינקט החייתי הקדום.

יפיפיותו של עשיו באוהלי יעקב.

 

 

 

שעשועי פילה

 פילה בקר "סו ויד"

רכיבים (6 מנות):

1 נתח פילה בקר במשקל 1.2 ק"ג

4 כפות שומן אווז או שמן

1 כפית מלח גס

1 כפית פלפל גרוס

5 מחטי רוזמרין

5 גרם פטריות פורצ'יני יבשות

 

אופן ההכנה:

מחממים 2 כפות שומן אווז במחבת רחבה וצורבים את נתח הפילה מכל צדדיו עד להשחמה עמוקה.

מכניסים את הפילה לשקית ואקום ומתבלים במלח, פלפל, פורצ'יני ורוזמרין.

אוטמים את השקית.

מבשלים באמבט מים ב- 52 מעלות, 3 שעות.

אם מכינים מראש, בשלב זה מוצאים מהמים ומצננים באופן מבוקר. (10 דקות טמפרטורת החדר, 10 דקות אמבט מי קרח ואז למקרר). שומרים במקרר עד שבועיים ולפני ההגשה מביאים שוב ל- 52 מעלות.

לפני ההגשה, פותחים את שקית הואקום, מוציאים את נתח הפילה ושומרים בנפרד את הנוזלים שהצטברו בשקית.

מחממים את יתרת שומן האווז במחבת רחבה וצורבים שוב את נתח הפילה מכל צדדיו.

מברישים בנוזל שניקזנו מהשקית, תוך כדי צריבה, במשך 3 – 4 דקות, עד לקבלת זיגוג יפה על הנתח.

 

 

קרם ירקות שורש לבנים

רכיבים (6 מנות):

2 שורשי סלרי

2 שורשי פטרוזיליה

2 שיני שום

4 יחידות ארטישוק ירושלמי

1 תפוח אדמה לבן

1 קולורבי

1/2 ליטר חלב

1/2 כפית מלח

50 מ"ל שמנת מתוקה

 

אופן ההכנה:

מקלפים את כל הירקות, חותכים לקוביות ומניחים בסיר.

מוסיפים חלב, מתבלים במלח ומשלימים במים כדי כיסוי.

מבשלים ברתיחה עדינה 45 דקות, עד שכל הירקות רכים מאוד.

מסננים את הירקות ושומרים גם את מי הבישול.

מעבירים את הירקות למעבד מזון וטוחנים תוך כדי הוספה הדרגתית של חלב הבישול עד לקבלת קרם חלק במרקם רך (משהו בין מרק סמיך לפירה).

מעבירים את הקרם שנוצר דרך מסננת.

לפני ההגשה מוסיפים את השמנת ומחממים בעדינות על להבה בינונית, תוך כדי ערבוב.

 

ראגו פטריות וערמונים

רכיבים (6 מנות):

4 כפות שמן זית

500 גרם פטריות מסוגים שונים

200 גרם ערמונים קלופים

2 שיני שום

עלים מ-2 גבעולי טימין

25 מ"ל יין אדום

25 מ"ל רוטב סויה

25 מ"ל שמנת מתוקה

1/2 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

 

אופן ההכנה:

חותכים את הירקות לקוביות גדולות.

חוצים את הערמונים.

קוצצים דק את השום.

מלהיטים שמן זית במחבת רחבה ומקפיצים את הפטריות והערמונים 2 דקות עד ריכוך קל.

מוסיפים שום וטימין, מתבלים במלח ופלפל ומקפיצים עוד דקה.

מוסיפים יין ורוטב סויה ומקפיצים עוד דקה.

מוסיפים שמנת ומבשלים עוד דקה עד לקבלת נזיד סמיך.

 

 

 

קרפצ'יו פילה בקר

רכיבים (6 מנות):

200 גרם פילה בקר, נקי מגידים וקרומים

6 כפות חומץ בלסמי

10 כפות שמן זית

3 כפיות מלח ים אטלנטי

3 כפיות פלפל שחור גרוס

12 גבעולי אספרגוס

חופן פטריות שימאג'י

50 גרם פרמג'אנו או גאודה מיושנת, מגורדת

 

אופן ההכנה:

פורסים את הפילה דק ככל הניתן. מניחים בין שתי יריעות ניילון נצמד או נייר אפייה משומנים ודופקים עליו בחוזקה עם מערוך, פטיש ייעודי או תחתית של סיר כבד עד שהוא משטתח לעלה דק מאוד.

לחילופין, כשהפילה חצי קפוא, ניתן לפרוס לעיגולים דקיקים במכונת פריסה.

מסדרים את הפילה בצלחות.

מסירים ומשליכים את השליש התחתון של גבעולי האספרגוס. חולטים את גבעולי האספרגוס דקה במים רותחים ומיד מרעננים במי קרח.

פורסים את גבעולי האספרגוס לטבעות בעובי 1.5 ס"מ ומפזרים על הפילה.

מפזרים על הפילה גם מעט פטריות שימאג'י.

מתבלים כל צלחת לפי הסדר ב – 1/2 כפית מלח אטלנטי, 1/2 כפית פלפל גרוס, 1 כף בלסמי, 2 כפות שמן זית.

מפזרים מעל גבינה מגורדת.

 

 

 

 

 

הרכבה והגשה

פורסים את הפילה ל- 6 מנות.

מניחים נתח פילה צלוי במרכז כל צלחת קרפצ'יו..

בכלי נפרד ועמוק מניחים לכל סועד 4 כפות קרם ירקות שורש לבנים ומעליו 3 כפות ראגו פטריות וערמונים.