הרהורים בפרשת בראשית
וגם חומוס אבו אילהלמתכון ←
"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.
והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים"
פסוקים כאילו תמוהים, מעוררי הוד ועומק.
השמיים והארץ נבראים בבראשית. אבל עוד לפני כן כבר היה משהו."והארץ היתה.." , תהו ובוהו וחושך.
התורה מתחילה באות בי"ת, האות השנייה, אבל מרמזת שהיה שם כבר לפני כן איזה אל"ף, סודי, מסתורי, אך בעל משמעות אשר הנשמה כוספת אליו. אנו ננסה לבדוק יחד מהו אותו אל"ף, מהו אותו תוהו ובוהו שקדם לעולם ועדיין עומד בשורשי עולם הבי"ת .
חז"ל אמרו: "חשב הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם במידה הדין, ראה שאינו יכול להתקיים שיתף עימו מידת הרחמים"
ועוד אמרו: "אור של בריאת העולם היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיוון שראה מעשיהם של רשעים עמד וגנזו, ולמי גנזו ? לצדיקים לעתיד לבא".
חז"ל עוזרים לנו להתחקות אחרי סוד האל"ף כשהם מסבירים לנו שיש שני סוגי אור, אחד אין סופי שנגנז מחשש לשימוש לא נכון בו והשני שהגיע במקומו והוא מצומצם יותר, בר הכלה, עליו מסופר בבריאת העולם.
מה ההבדל בין שני האורות? לעומת אור ש"אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו", על האור השני נאמר: "וירא אלוהים את האור כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך". האור המוגבל הוא אור חלקי אשר כנגדו עומד הפכו, החושך. האור הראשון הוא אין סופי הכולל בתוכו גם את החשכה. לכן המחשבה הראשונה של העולם נקראת "מידת הדין", הכולל בתוכו גם את החושך והרע וכיוון שהעולם לא הצליח להכיל את האור הזה הגיעה בריאה של רחמים, טוב מופרד מרע.
האות בי"ת של בראשית מסמלת שניות והבדלה, טוב ורע, קודש וחול, יום ולילה ואילו האות אל"ף של המחשבה הקדומה מסמלת אחדות פשוטה של הכל ללא הפרדות.
לפני בריאת העולם נאמר "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים".
הכל מים, עליונים ותחתונים, ים ושמיים, תהומות ושגבים, מצולות ורקיעים, מעמקים וגבהים, הכל אחד. עד אשר ביום השני נוצרה ההבדלה, "ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויעש אלוהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע".
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום", האות אל"ף בחילוף אותותיה היא אפל, חשכה, האור הראשון הכיל בתוכו ממשות של חושך והוא נקרא בשפת הקבלה אורות של עולם התוהו.
בתיאור הקבלי מסופר שהכלים לא הצליחו להכיל את האור הגדול ולכן נשברו לחלוטין ושבריהם נפלו אל המקומות העמוקים ביותר, החשוכים ביותר. רק לאחר שבירה זו התחיל מחדש בניין שני של בי"ת, בראשית, הנקרא עולם התיקון, מצומצם, מובדל ומפריד. אך עבודת האדם כל ימיו היא לברר את רסיסי האור, ניצוצות הקדושה, שברי התוהו מתוך החושך ולהחזירם למקומם ושורשם, זו ורק זו תכלית האדם והבריאה.
אור גדול, שבירה, בניין שני, תיקון . זה הסדר.
וכשם שזה לא הצליח לאלוהים בניסיון הראשון, כך גם לאדם. הוא מעדיף את עץ הדעת טוב ורע על עץ החיים, את המחשבה המבדילה על החיים המאחדים והוא מגורש מגן העדן ונאלץ להתחיל שוב בהדרגה בזיעת אפיו.
אור גדול, שבירה, בניין שני, תיקון . זה הסדר.
ובמדרש נאמר: "היה אל"ף קורא תיגר לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי?!
אמר לו הקב"ה: העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה. למחר אני עתיד ליתנה בסיני ואיני פותח אלא בך, שנאמר: אנכי ה' אלהיך" .
במעמד הר סיני היה אמור להיות התיקון, להתגלות מחדש סוד האות אל"ף ב"אנכי ה' אלוהיך". אך שוב בני האדם אינם מצליחים להכיל את גודל האור ועושים להם עגל זהב, סוגדים לפסל. משה יורד מהר סיני, שובר את הלוחות ונאלץ להביא לוחות סוג בי"ת, שניות ומלאות בשניות. תורה של כשר ופסול , טמא וטהור, מותר ואסור, עשה ואל תעשה. בני ישראל הולכים במדבר הצחיח עם תורה מוגבלת, מבינים שהתהליך ארוך, ארבעים שנה ילכו במדבר, ארבעים שנים של צימאון גדול וניסיונות מפחידים עד שיגיעו אל הארץ המובטחת. הם הולכים וזוכרים את תפקידם לברר מחדש את סוד האל"ף של הלוחות הראשונים, "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון".
אור גדול, שבירה, בניין שני, תיקון . זה הסדר.
אז מה מאפיין את האל"ף של "אנכי ה אלוהיך"?
"אנכי מי שאנכי", מבטא גילוי שלם, עצמי, פרסונלי, אהבה ללא גבול, קבלה ללא שיפוט. אלוהים שלם מול אדם שלם בזיווג שלם.
הקשר של האות בי"ת, הוא מבט על אלוהים כשופט, כמלך וכאבא. "בנים אתם לה' אלוהיכם" וכבנים תמיד אתם קטנים, כפופים וזקוקים להכוונה. אחד שהם שניים. הקשר של האות אל"ף הוא קשר זוגי, הוא מרמז על הידמות היחסים בין הנשמה ואלוהים ליחסי חתן וכלה, איש ואישה. שניים שהם אחד.
מערכת יחסים עם אלוהים של אב ובן היא מערכת שביסודה רגשי אשם, פחד, ייסורי מצפון ואפילו תחושת רדיפה ורצון לברוח מן הסמכות המאיימת. מערכת יחסים אלוהית זוגית הוא מערכת של אהבה אמיתית, מתוך חופש וכנות. בחירה חופשית נקייה מלחצים ומועקות.
אם כן מהי אותה סכנה של האות אל"ף הגורמת לה להיהפך לאפל? מדוע אין העולם יכול להתקיים איתה והיא נשברת? מדוע הוא גנוזה רק לצדיקים לעתיד לבא?
התשובה גם היא מתחילה באל"ף. אגו.
לעומת קשר של בי"ת המאפשר ביטול האני, חיים של אל"ף דורשים את קיום האני. או אז אנוכי יכול להיות גם אנוכיות.
במערכת יחסים של רעיה ודוד, האלוהים לא שולל מהאדם את קיומו האנושי. אדרבא, הוא חפץ שהאנושות, רעייתו, תוציא לאור את כל הקווים העדינים והיפים הגנוזים בה. הוא לא דורש ביטול ומשמעת אלא שמח לראות את האדם כאישיות מלאה מצד עצמו.
אך האנושות בדרך הזו עלולה לחשוב שהיא אינה זקוקה לאלוהים. כשהאדם מתחיל לגלות את הצפון בו ומוציא לאור את כל אוצרות המדע, תרבות, אומנות, מוסר, טכנולוגיה ופילוסופיה אשר בו, כשהאנושות מגלה את אוצרותיה, לומדת להכיר את עצמה, קל לה לחשוב שבזה היא יכולה להסתפק, שאין שום דבר מעבר לה.
לא לחינם קורה התהליך הזה, דווקא היכולת להיפרד לגמרי, היא המביאה אח"כ ליכולת להיפגש פנים בפנים. הורים אינם מתנתקים מילדיהם אף פעם, אך תמיד ישנו גם פער דורות שלא ניתן לגשר עליו, לעומת זאת במערכת יחסים של איש ואשה, הבריאה חושפת את כל מה שגנוז בה, לבדה, על מנת שתהיה קומה שלמה ומלאה שתוכל להזדווג עם האלוהים פנים בפנים.
ובכל זאת כאמור סיכון יש כאן, חשש לפניה לא טהורה אשר עלולה להוביל להידרדרות שסופה מי ישורנו ועל כן זה אינו מובן מאליו, נדרש תהליך.
אור גדול, שבירה, בניין שני, תיקון. זה הסדר.
אך למה זה כך? למה נברא כל העניין מסוכן ותהליכי? למה לא ברא מראש האל כלים להכיל את האורות האות אל"ף?, למה להתחיל את התורה בבי"ת? , למה לגרש מגן העדן? לשבור את הלוחות? למה להקשות?
התשובה נעוצה בעצם תפקידו של האדם בעולם. אלוהים הוא שלם, האדם הוא מתפתח ובכך בדיוק זיווגם. האדם הוא החלק הלא שלם של האלוהות השלמה. אין תכלית לעולם להיברא כבר בתיקונו, סוד האות אל"ף בעצמו דורש את האות בי"ת, להישבר, לבנות לאט, להתפתח, אבולוציה, אורות מאופל.
"ויאמר משה אל האלוהים: הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו? מה אומר אליהם?
ויאמר אלוהים אל משה: אהיה אשר אהיה. כה תאמר לבני ישראל: אהיה שלחני אליכם".
אלוהים או אדני גם הם שמות ה' המתחילים באל"ף אבל הם מסמלים את האורות המוגבלים שאחרי השבירה, אם דרך חוקי הטבע ואם דרך חוקי האל.
אך לקראת היציאה לחופשי, משה יודע שבני ישראל ידרשו את שם האל המיוחד המבטא את התיקון הגדול. מהו אותו שם סודי? "אהיה אשר אהיה" – כל הזמן תיקון, כל הזמן התפתחות, כל הזמן מבט אל העתיד, עוד בירור, עוד השלמה, עוד יציאה ממצריים, עוד זיקוק של אור מתוך החושך, צעדה שאינה פוסקת, אבולוציה שאינה נגמרת.
דווקא העצמיות הזאת, שמץ הכוונה הלא טהורה, יוצר סוג של מרווח בין בני הזוג, המאפשר שעשוע בקירוב וריחוק ע"י הופעת אור יותר גבוה בתוך אותו המרווח.
4 אלפי"ם:
"אנכי ה' אלוהיך" – אור גדול
אפילה – "תוהו ובוהו וחושך" – שבירה
אלהים, אדני – בניין שני
"אהיה אשר אהיה" – תיקון
זה הסדר.
אז איך כל זה מתחבר לאוכל?
בבואי לחשוב על מנה שתסמל בשבילי את ההתחלה, את נקודת הראשית של ספר בראשית. לא היה לי ספק שאבחר בחומוס.
חומוס הוא מאכל קסום, אל"ף – פלא. עיסה כאילו לא מובנת, שכבשה את העולם, שמרעידה מיתרים בכל לב ישראלי, שמעוררת כ"כ הרבה ויכוחים בכל כך הרבה שולחנות, שאנשים כ"כ רבים נשבעים בשמו של הטוב ביותר בעיניהם, המלך שלהם. חומוס הוא גם בי"ת, עם התחושה הכי גדולה של ביתיות ושייכות. אבן הבניין הראשונית של תרבות האוכל הישראלית. הנגיש ביותר בכל סופרמרקט ובכל מקרר והרחוק ביותר שבשבילו ייסעו מעריציו עד קצה העולם.
אני עוסק המון בחומוס, הופך בו, חוקר אותו, מקרב אליו ומרחק ממנו בלי סוף תוספות, תבלינים, עקיצות וסובב ומחזיר אותו אל פשטותו.
בשנים האחרונות אני וחברי בשטראוס השקענו מאמצים אדירים להביא חומוס של מפעל לרמה של חומוס חומוסיה ובכך לאחד באמת בין הקרוב ביותר לרחוק ביותר. כאשר אכן הצלחנו לחולל את הפלא, לא חושב שהיתה שמחה קולינרית בחיי גדולה יותר מן השמחה הזאת.
אז הנה, בחזרה למקורות. צלחת החומוס שלי מוגשת לכם באהבה גדולה, שלב אחרי שלב בשיא פשטותה. אף קראתי לו בהשראת חומוסיות על שם בתי האהובה. "אבו אילה". חומוס אלף אלף.
חומוס אבו אילה
יניב מאוד אהבתי מה שכתבת ומאוד מתחברת לכתבה,ריקי
אוח,עד כמה הרעבתני…הושיעו נא…
יופי של פוסט, תודה
נראה טוב !
מה עם איזה שיתוף פעולה להרצאות על תזונה נכונה ?
למה לא? בשמחה…דבר איתי
0507870289