עיון בפרשת בֹּא

מזכיר לי מנה של:

כבד עגל חלב בבירה כהה

קרם תירס, טורטליני בצל, מרמלדת צימוקים, קראמבל לתת, חלמון זהב, פרושוטו

אפילו לא יודע למה, זה באמת משנה?

 

 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹושֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹושֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹושֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

פרשת בא מעניקה לי הזדמנות לעסוק בנושא אהוב עלי במיוחד – החושך.
אנחנו רגילים לחשוב על חושך רק כהיעדרו של האור ולא על בריאה בעלת ממשות לכשעצמה. אך במכת החושך נאמר:

וְיָמֵשׁ חֹושֶׁךְ – כאילו חושך מצרים הוא חושך אחר, חושך בעל ממשות, חושך שניתן למשש. מסתבר שיש חושך שהוא רק היעדר אור, אך יש גם חושך בעל מהות משל עצמו.

יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ (ישעיהו מ"ה)

את הסוג הזה של חושך, אני רוצה לחקור בפוסט הזה.

__________

יש באור מה שאין בחושך ויש בחושך מה שאין באור.

יש באור – ראייה ברורה וצלולה, אתה יכול ללכת ישר בלי לחשוש ממוקשים ובורות. אתה מבחין בכל רישום דק מן הדק של גווני הנוף ויפי העולם.

יש בחושך – קסם המסתורין. כמיהה בלתי מובנת, סכנה מרתקת. יש בחושך משהו פחות כובש, יותר אנושי. משיכה אל הצד האפל, לא נקי, הזוי ומשוגע.

הנפש במצבי האור חווה ודאות, מוצקות,שמחה, אושר והתלהבות.

הנפש במצבי החושך חווה ספק, דימיון, בדידות ולב כואב.

באור אתה רואה את מה שמעבר לך, בחושך אתה שוקע במעמקי עצמך.

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת (תהילים צ"ב)

‏באור אתה יודע, בחושך אתה מאמין.

זה כמו זה, קסמם בצידם.

מצד אחד:

וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹושֶׁךְ (קהלת ב')

ומצד שני:

יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט (קהלת י)

והגילוי האלוהי המלא, ניכר דווקא דרך שניהם:

לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה (תהילים ע"ד)

__________

כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי, ו)

כשכח עליון מופיע, מצווה ומורה מה לעשות – זהו אור. משה מוציא את בני ישראל ממצריים כדי לקבל תורה, מוציא אותם מחושך לאור. נותן להם את חיצוניות התורה – הוראות ברורות ומדויקות מה מותר ומה אסור, כיצד לנהוג וממה להיזהר. וגם את פנימיות התורה – ביאור מושלם של כל שבילי הרקיע, כל נבכי העולמות העליונים. הכל גלוי ומואר.

תורת משה אינה נוקטת לשון ספק, אינה מעריצה את התהייה, השבר והצער, היא כולה שמחה ורוח טובה. גם אם יש "ירידה לצורך עליה", התכלית אף פעם אינה הירידה עצמה וגאולה מובטחת בסוף כל גלות. תורת משה אינה עוסקת ברזי הנפש וחיבוטיה, היא מורה לאדם מה חובתו. היא אינה דנה במצבו של האדם, אלא ביעדים אליהם הוא צריך להגיע.

בין אם בהוראת חוקים כדרך ההלכה או בציור מודלים שמיימיים כדרך הקבלה, תורת משה תכליתה להפקיע את האדם מאנושיותו ולהעבירו אל המרחב האלוהי.

זה נפלא. אבל האם זו כל התמונה? בהחלט לא. זהו רק צד אחד, צד האור. אך יש עוד צד שלם של חושך שיש לחקור בדרך אחרת.

החושך מתחיל במקום בו אין הוראה. בפילוסופיה, בשירה, באומנות, האדם הפנימי הוא דווקא זה התוהה, המסופק, הבודד ופוחד בתוך עולם זר, קר ומנוכר. דרכו אינה ידועה ואינה סלולה. הוא יודע שכל מה שנדמה כבעל ערך חיצוני – כסף, פוליטיקה, בידור, כבוד – הוא ריק מתוכן פנימי. אך מהי המהות? הוא עומד ריק ועירום אל מול בוראו ולומד להכירו דווקא מתוך אי הידיעה, החושך, הירידה, התהום, החיים. שרעפיו עולים עד שמי שמיים, אך אין הוא מובטח בהם ורגליו נעוצות מטה מטה בתוך הבוץ.

התרבות האנושית היא חקר אלוה דווקא מתוך החושך ואי הידיעה. האומנות עוסקת בטבע, במה שיש, באדם, בהמיית נפשו ובגעגועיו. בדמע ובצחוק, בפחד ובאושר, ביפי העולם וגם בכיעורו. החיפוש נעשה מתוך עולם בו אין האל מתגלה לברואיו, עולם חשוך, עייף, צמא לנחמה.

תורת משה מקורה מן השמיים, מן האל אל האדם. כשהאל מתגלה הוא אינו מדבר על האדם, אלא מצווה אותו. על כן היא שוללת את החטא. האור מעוניין לגלות את מקורו, לא את היעד אליו הוא הולך.

תרבות האדם, מקורה מן הנפש אל האלוהים. על כן היא מושתת על חושך, העלם והסתר, אפילו על חטא.

האור הוא הופעת האל אל האדם, החושך הוא חיפוש האדם אחר האל. גם אם סתירה יש כאן, הרי שאלו שתי הופעות הכרחיות ומשלימות של אותו אין סוף.

__________

בחסידות מבחינים בשני סוגים של אור. הם נקראים אור דוחה חושך ואור מבטל חושך.

אור דוחה חושך הוא אור שכל עוד הוא מאיר, החושך איננו, אולם כאשר יכבה תשוב האפילה לקדמותה.

אור מבטל חושך הוא אור שאינו ניתן לכיבוי ועל כן הוא מבטל את החושך לעולם ועד.

אור דוחה חושך הוא אור מוגבל, אור הניתן על ידי הבורא במינון ובמשורה כדי להאיר את העולם הנברא וכיוון שהעולם כולו הוא זמני וגבולי, כך גם האור המאיר אותו ניתן להסתרה וכיבוי.

אור מבטל חושך הוא אור אין סוף, אור שקדם לעולם, אור שאינו בערך אל העולם ועל כן אינו ניתן לכיבוי והארתו היא בלתי פוסקת.

אור דוחה חושך פונה אל העולם, אור מבטל חושך פונה אל מקור האור.

אור דוחה חשוך הוא אור התורה הנגלית והמצוות, אור מבטל חושך הוא אור התפילה ותורת הסוד – פנימיות התורה.

__________

על בסיס אותו עיקרון של חלוקה, אני רוצה להציע גם הבחנה בין שני סוגים של חושך.

יש חושך שהוא רק היעדר אור, אין לו מציאות משל עצמו, כאשר יידלק האור ייעלם החושך.

אבל ישנו חושך שהוא מהות לכשעצמו, לא ביחס עם האור, לא כהיעלם של אור אלא כהופעה אלוהית נפרדת שאינה אור, אך היא ממשית כמותו.

חושך שהוא רק היעדר הוא חושך העולם, חושך מוגבל, חושך שהוא מציאות בפני עצמו הוא חושך אשר קדם לעולם, חשכה קדמונית, כשם שיש אור אין סוף יש גם חושך אין סוף והם שניהם פנים של אותו אין סוף.

חושך דוחה אור שדוחה חושך. חושך מבטל אור שמבטל חושך.

אור דוחה חושך חוגר עצמו למלחמה בחושך עד כלותו, אך אור מבטל חושך הוא ביחסים עם החושך, הם נמסכים אחד בדמו ועצמותיו של השני, עד שהאור מקבל את מעלות החושך וחסרונות החושך נמסים באור.

ועל כן יש להבין את המושג "מבטל" באופן אחר, לא כמעלים קיום אלא כמחדיר את תכונת הביטול, גם האור וגם החושך בטלים בפני אין סוף, דהיינו כלולים בתוכו.

אור אין סוף עוסק בגילוי שלם, הארה, חשיפת הסוד, הופעת אלוה.

חושך אין סוף עוסק בחווית הסוד דווקא על ידי הסתתרותו, כך שבמקום גילוי תורגש ממנו פליאה. הסתתרות אין סוף בתוככי ההוויה והחיים, דווקא במקומות שאינם מוארים, מגלים לנפש על ידי קסמם דברים שלא יוכלו להתגלות על ידי הארה ישירה.

יָשֶׁת חֹושֶׁךְ סִתְרוֹ, סְבִיבוֹתָיו סֻוכָּתוֹ, חֶשְׁכַת מַיִם, עָבֵי שְׁחָקִים. (תהילים יח)

__________

איך מכל אלה נולדה המנה שלפניכם? מה הקשר? אני לא באמת יודע.

אולי זה בגלל שהיא נוצרה בימים חשוכים, אולי בגלל הגוונים הכהים, אולי בגלל הטעמים העפיצים. אני לא באמת יודע. זה סוד.

אבל המנה הזאת היא בשבילי ציור העתק מדויק של מה שנכתב בפוסט הזה. מבלי יכולת להסביר באופן ברור. התשובה בתוך החושך.

כבד עגל חלב בבירה כהה

קרם תירס, טורטליני בצל

קראמבל לתת, חלמון זהב, טוויל פרושוטו, מרמלדה צימוקים

 

קרם תירס

חומרים (5 מנות):

500 גרם גרעיני תירס

1 שן שום

200 מ"ל חלב

30 גרם חמאה

2 כפות קמח תירס

מלח

אופן הכנה:

מבשלים גרעיני תירס עם חלב ושום 5 דקות. מסננים.

טוחנים בהדרגה במעבד מזון את גרעיני התירס תוך כדי הוספה הדרגתית של החלב עד לקבלת קרם סמיך. מסיימים בהוספת החמאה. מתבלים במלח.

לפני ההגשה מחזירים לאש, מוסיפים קמח תירס ומבשלים תוך ערבוב עד שהקרם חם.

 

קראמבל לתת

חומרים (5 מנות):

50 גרם קמח רב דגנים

50 גרם חמאה חומה

10 גרם סוכר חום כהה

10 גרם לתת בהיר

5 גרם מלח

אופן הכנה:

מערבבים את כל החומרים בידיים לבצק פירורי.

מפזרים על תבנית תנור ואופים ב- 170 מעלו, 10 דקות, להזהבה קלה.

 

טורטליני בצל

חומרים (5 מנות):

בצק פסטה

למלית::

4 בצלים חצויים ופרוסים דק

קמצוץ סוכר

קמצוץ מלח

40 גרם שומן אווז

25 גרם ציר בקר

1 כף קראמבל לתת

אופן הכנה:

למלית: מאדים את הבצלים בשומן אווז, על להבה נמוכה, כחצי שעה עד להזהבה.

מוסיפים סוכר ומלח ומאדים עוד 5 דקות, עד צבע זהוב עמוק.

מוסיפים ציר ומאדים עוד 10 דקות, עד שכל הנוזל נספג בבצל.

מצננים היטב ורק אז מוסיפים את הקראמבל.

לטורטליני: מרדדים את הבצק במכונת פסטה לעלה דק.

חותכים למלבנים רחבים ומרטיבים את החלק העליון במעט מים.

מניחים כפית של בצל בחלק העליון של כל מלבן ומקפלים לשניים.

מהדקים היטב מסביב למילוי, כדי להוציא את כל בועות האוויר.

קורצים לצורת חצי ירח בעזרת כוס או מיקד עגול.

מרטיבים קלות את הקצוות במים ומהדקים אותם זה לזה לקבלת צורת טורטליני.

אם מכינים מראש מומלץ לשמור את הטורטליני בהקפאה.

 

מרמלדה צימוקים

חומרים (תבנית אינגליש קייק):

לרסק צימוקים:

250 גרם צימוקים כהים

מים כדי כיסוי

למרמלדה:

400 גרם רסק צימוקים

40 גרם מקריש מרמלדה

אופן הכנה:

לרסק: משרים צימוקים במים כדי כיסוי ל – 6 שעות..

מסננים, מעבירים את הצימוקים למעבד מזון וטוחנים למחית חלקה.

מוסיפים בהדרגה ממי ההשריה עד לקבלת רסק חלק ולא מאוד סמיך (במרקם של נקטר).

מעבירים את הרסק שהתקבל דרך מסננת על מנת שיהיה חלק.

למרמלדה: מערבבים בהדרגה את המקריש אל תוך רסק הצימוקים הקר.

מעבירים לסיר ומבשלים תוך ערבוב עד לרתיחה חזקה.

יוצקים לתבנית ומצננים עד שנקרש.

חותכים את המרמלדה לקוביות.

 

טוויל פרושוטו

חומרים (5 מנות):

10 פרוסות דקות של פרושוטו

אופן הכנה:

מניחים את פרוסות הפרושוטו על תבנית מרופדת בנייר אפיה.

מניחים מעל עוד נייר אפייה ועוד תבנית שתשמש כמשקולת.

אופים ב-180 מעלות,כ – 7 דקות, עד שהפרוסות הופכות פריכות.

 

חלמוני זהב

חומרים (5 מנות):

10 ביצים

אופן הכנה:

מבשלים את הביצים ב – 62 מעלות, 45 דקות.

לפני ההגשה מחממים בשנית ל- 62 מעלות, שוברים את הביצה, נפטרים מהחלבון ומשתמשים רק בחלמון.

 

כבד עגל חלב בבירה כהה + הרכבת והגשת המנה

חומרים (5 מנות):

5 פרוסות של כבד עגל חלב, 120 – 150 גרם למנה

20 גרם שומן אווז

מלח גס

פלפל גרוס

200 גרם בירה כהה

150 גרם ציר בקר

50 גרם חמאה

אופן הכנה:

מתבלים את פרוסות הכבד במלח גס ופלפל גרוס.

מלהיטים שומן אווז במחבת רחבה.

צורבים את פרוסות הכבד, דקה מכל צד.

מוסיפים בירה כהה ומבשלים עוד דקה על להבה חזקה.

מוסיפים ציר ומבשלים עוד דקה.על להבה חזקה.

בינתיים מחממים את קרם התירס ואת הביצים ומבשלים את הטורטליני (3 למנה).

מוציאים את הכבדים מהמחבת ושומרים בצד במקום חמים.

מוסיפים אל המחבת את הטורטליני המבושלים ומקפיצים עוד כ – 2 דקות, עד שהרוטב סמיך.

מוסיפים למחבת את החמאה, מכבים את האש ומנערים את המחבת עד שהחמאה נמסה.

להגשה:

מניחים במרכז הצלחת 2 כפות קרם תירס.

מניחים מעל את הכבד.

מניחים מסביב 3 יחידות טורטליני.

יוצקים מעל מהרוטב.

מניחים מסביב 2 חלמונים ו – 3 קוביות מרמלדה.

מניחים מעל הכבד 2 פרוסות פרושוטו.

מפזרים מעל ומסביב מעט קראמבל לתת.