למרות ההצלחות הכבירות של המכבים – שחרור הארץ מידי האויב, טיהור המקדש מעבודה זרה, נצחון מעטים על רבים – עדיין פרט יחסית שולי של כד קטן שהדליק מנורה אחת לשמונה ימים, מתבלט לו מעל כולם ומצליח להפוך לסמלו המרכזי של חנוכה. אולי כיוון שחג החנוכה אינו רק נצחון תרבות ישראל על תרבות יוון, אלא גם נצחונו של השמן על אויביו – השומנופובים.
שמונה ימים דלק אותו כד קטן, ולא ניתן להתעלם מקשר הצלילים המבטא גם קשר פנימי בין המילה שמן לבין הספרה שמונה.
כי גם למספרים יש סימבוליות. המספר שש מייצג את ששת הצדדים של המציאות הנראית לעין – מעלה, מטה, צפון, דרום, מזרח ומערב. המספר שבע מייצג את הנקודה הרוחנית הפנימית, האימננטית, אשר ממלאת את המציאות ומחייה אותה. כמו ששת ימי המעשה והנשמה היתרה של יום השבת.
שבעה ימים – המילה ימים היא מילת הריבוי גם של המילה יום וגם של המילה ים, זרימת הטבע היא כזרימת מים עמוקים, מים חיים.
לעומתם, הספרה שמונה מסמלת את המימד הרוחני הטרנצדנטי, האור האין סופי שאינו שורה בתוך המציאות, אלא נמצא מעבר לה, מקיף וסובב אותה. לא הרוחניות שמניעה את החיים אלא זו שנותנת להם תכלית, כיוון ודרך. האור חסר הגבולות אשר צף מעל החיים, כמו שמן על מים.
המים הם החיים השורים בתוך גבולותיהם, השמן הוא פריצת הגבולות והחתירה אל הלא נודע. המים הם התבונה הרציונאלית המיועדת לסדר ולתקן את המציאות במערכת של חוקים, השמן הוא החכמה האינטואיטיבית, האומנותית, החותרת להנעים את החיים בעונג אין סוף.
מחקרים רבים מראים שנוכחות שומן במזון הופכת אותו לטעים יותר. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, השומן תורם לנוכחות ממושכת יותר של הטעמים בחלל הפה, מה שמגביר את ההנאה. שנית, חלק גדול מההנאה מאוכל היא לא מהטעמים, אשר ברובם מסיסים במים, אלא דווקא מהארומות – אותן תרכובות כימיות מסתוריות אשר מעניקות לכל מאכל את ניחוחו וטעמו הייחודי – אשר ברובן מסיסות בשמן. בעוד אנו מכירים רק חמישה או שישה טעמים, הרי שישנן אלפים רבים של ארומות, אשר מגוונות את האוכל והופכות אותו למעניין וערב לחך.
העונג הגדול ביותר מגיע דווקא מהזיווג בין השניים: מים ושמן, סדר והשראה, גבולי ואין סופי, אלוהי ואנושי. אותם הנראים כמתנגדים ובלתי ניתנים לחיבור, יכולים בתהליכים ובתנאים הנכונים להתאחד. החיבור הזה נקרא אמולסיה והוא אחראי לטקסטורה הנעימה ביותר שאנו מכנים באושר בשם קרם.
השומנופובים, המפחדים מסכנתו של השומן, מתייחסים אל האוכל רק כאמצעי להזנת הגוף הגשמי, בעיני זהו יחס אל החיים כשרשרת קיומית בלבד. אך לאן כל השגרה הזו מובילה?
אנו לא אוכלים רק כדי להתקיים, כמו שאנחנו לא מקיימים יחסי מין רק כדי להתרבות. החיים אינם מערכת סגורה, פעולות החיים הכי פשוטות גם הן נועדו כדי לאפשר מגע עם האלוהי שמעבר להם. המגע הזה אינו מתאפשר דרך התנזרות – כמו במחשבה הפרימיטיבית – אלא דווקא דרך עונג. אוכל דל שומן הוא אוכל דל בהנאה וחסר חיים ומתוך כך אינו יכול להזין את הנפש.
לא מהשומן אנו צריכים להיזהר אלא מחוסר המודעות, ההתנוונות והיעדר התנועה – הפיזית כמו גם המחשבתית.
החשמונאים ניצחו את תרבות יוון, שהיא תרבות הגוף המתייחס רק לעצם קיומו, בכוחה של תרבות ישראלית אמיתית המביאה את הסולת, היין, הבשר והשמן אל תוך ההיכל פנימה, בכוחו של אותו כד קטן המסמל את המגע עם הבלתי מוגבל והופך את חנוכה לחג השמן.
נכון הוא שיש סיכון בגישה כזו, וכוויתו של השמן הרותח אף חמורה מכווית המים, אך הדרך אל גן העדן היא תמיד מסוכנת. הסיכון מוביל את החיים מעבר למסגרותיהם המשעממות.
האתגר העיקרי הוא לדעת את חכמת המינון, כמו החשמונאים שהאירו בכד אחד קטן של שמן, את המקדש כולו במשך שמונה ימים.
אז לכבוד חג החנוכה האהוב, הנה לפניכם קולקציית הסופגניות שלי, שמונה במספר. סופגניה אחת לכל אחד מימי החג.
תודה ענת. יולה סיפרה לי שזה אחיין שלך והוא כל כך חמוד בתמונה הזו שפשוט הייתי חייב להכניס אותה לפוסט. תמונה אחת של ילד אוכל סופגניה מספרת על החג יותר מכל מה שאני יכול להגיד במילים.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה לצאת לפנסיה,כדי שיהיה לי מספיק זמן להכין את כל המתכונים ולהתענג עליהם,אבל מאחר ויש עוד כמה שנים ,אמצא זמן החנוכה הזה ,לפחות למתכון אחד,דיווח יתקבל מן הסתם.
מההגיגים ומתבונתך הרבה,אני נהנה וכנראה אהנה גם בפנסיה…
(אני כבר רושם אותנו פה בטבעון יש דיור מוגן מהטובים שיש בארץ…)
יניב היקר,
התגובה שלי באיחור רב מדי יחסית לחג החנוכה.
הכתיבה שלך רהוטה,אינטיליגנטית ומשובחת.
אסופת מתכונים מושקעת ונעימה.
שאפו עליך!!!!
שתזכה לאור רב תמיד ולא רק בחנוכה.
יופי של פוסט,
המתכון הראשון שלך שהכנתי היה של הסופגניותעם המסקרפונה, והן נהדרות.
שמחה לראות את התמונות של יולה, והתמונה האחרונה היא של ירון גולן האחיין החמוד שלי
תודה ענת. יולה סיפרה לי שזה אחיין שלך והוא כל כך חמוד בתמונה הזו שפשוט הייתי חייב להכניס אותה לפוסט. תמונה אחת של ילד אוכל סופגניה מספרת על החג יותר מכל מה שאני יכול להגיד במילים.
יניבי, מקסים מקסים וטעים טעים (מניסיון אישי) את רוב הסוגים כבר טעמתי אצלך. אני בטוחה שגם היתר לא נופלים בטעמם. אין כמוך, בן מוכשר שלי.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה לצאת לפנסיה,כדי שיהיה לי מספיק זמן להכין את כל המתכונים ולהתענג עליהם,אבל מאחר ויש עוד כמה שנים ,אמצא זמן החנוכה הזה ,לפחות למתכון אחד,דיווח יתקבל מן הסתם.
מההגיגים ומתבונתך הרבה,אני נהנה וכנראה אהנה גם בפנסיה…
(אני כבר רושם אותנו פה בטבעון יש דיור מוגן מהטובים שיש בארץ…)
תודה ידידי.
אני רואה שאתה נחוש, במוקדם או במאוחר, להעביר אותי לטבעון…..
ואוו איזו אסופה משובחת של מתכונים!
הכל נשמע מדהים לגמרי…
וסופגהיות המסקרפונה ושוקולד שבו את ליבי….
חג חנוכה שמחחחחח יקירי ושלא תיעלם לנו יותר מדי
רוב תודות פיה יקרה :))
יניב היקר,
התגובה שלי באיחור רב מדי יחסית לחג החנוכה.
הכתיבה שלך רהוטה,אינטיליגנטית ומשובחת.
אסופת מתכונים מושקעת ונעימה.
שאפו עליך!!!!
שתזכה לאור רב תמיד ולא רק בחנוכה.
תודה רבה. אף פעם לא מאוחר לדברים טובים…..