מפשוטו של הפסוק שלעיל ניתן היה להבין שהלחם – קרי התזונה החומרית – אינו הדבר העיקרי לקיום חייו של האדם והרוחניות היא הדבר החשוב יותר. אולם בקבלת האר"י מוסיפים מילה אחת לפסוק הזה שהופכת את משמעותו לחלוטין: "כי על כל מוצא פי ה' שבלחם יחיה האדם" – הווי אומר: ההזנה החומרית אינה הדבר היחיד שאנו מקבלים מהאוכל, דרך האוכל גם מתחבר האדם אל הניצוץ האלוהי.
ובמילים אחרות: אין ספק שהרוחניות היא העיקר בחיים, אולם גם החיבור אל הצד הרוחני נעשה דרך האוכל.
וכל כך למה? מפני שבאוכל יש איחוד מלא של גוף ונפש, של תשוקה ופעולה. תוך דילוג על התיווך המחשבתי.
אין עוד אומנות כזו כמו הבישול, שהעיקר בה אינו מסרים , רעיונות ותובנות, אלא דווקא עונג החושים. לא מילים, לא הסברים, רק פיסה פשוטה ומרוכזת של חיים והוויה. הצורך הכי בסיסי וראשוני של האדם , זה שלא ניתן לחיות בלעדיו, דווקא הוא הופך לעונג הכי גדול לנשמה.
זו היא האומנות בטהרתה, איחוד של שמיים וארץ.
גם המשורר בתהילים מחזק את התפיסה שהמזון הפיזי הוא גם מזון לנפש באומרו: "ולחם לבב אנוש יסעד" (תהילים קד' טו').
זה יהיה העיסוק העיקרי של הבלוג הזה: בישול כאומנות, אוכל כאמונה.
זוהי בעיני גם האמת מאחורי המושג "תזונה נכונה" – תזונה רוחנית. לא אכילה אגבית ונשנושית, לא הנהלת חשבונות עצובה של קלוריות וערכים תזונתיים ולא גרגרנות חמדנית ללא גבולות . אלא תזונת "אוכל נפש", שבה כל ארוחה נאכלת בכוונה מלאה ועונג האכילה הופך לתפילה. כי אוכל הוא קודם כל צורך של הנשמה וכשהנשמה אוכלת היא יודעת לבד מה נכון לה לאכול, מתי וכמה.
"צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר" (משלי, יג, כ"ה)
אבל בואו נתחיל מההתחלה, מפני שאם הגעתם עד כאן, הרי אתם אורחים שלי – אז קודם כל ברוכים הבאים.
שמי יניב גור אריה
איך אגדיר את עצמי? טבח? שף? קונדיטור? גסטרונום? גרגרן? – כנראה שכל התשובות נכונות, מפני שאני בכל רמ"ח איבריי אדם של אוכל, עם כל הרבדים, עם כל המשמעויות.
קם בבוקר עם בישול והולך איתו לישון ובתווך נושם, חולם וחושב אותו כמעט כל הזמן.
אני מאמין שהמפגש עם מה שמעבר לעולם, עם הנשמה, עם אלוהים – עובר דרך המפגש עם החיים עצמם ובשבילי המפגש הזה מתקיים בעיקר דרך הפריזמה של אוכל.
שתי נקודות היו נקודות המפנה של חיי – האחת בגיל 18, אז נתקלתי בספר "החיים כמשל" של פנחס שדה (שלמרות שלא פגשתי בו מעולם אני יכול בפה מלא לקרוא לו מורי ורבי). ההבנה שהחיים הם המשל שיצר לנו אלוהים כדי ללמד אותנו עליו, הכתה בי כמו ברק ושינתה את כל המצב התודעתי שלי.
אל תחפש את אלוהים מחוץ לעולם, לא עוד אמונה בפרישות ובעולם הבא אלא דווקא צלילה פנימה אל העולם הזה. עם ההכרה הזו עזבתי את הישיבה, הסרתי את הכיפה ויצאתי לחפש את אלוהים בנבכי החיים עצמם.
הנקודה השנייה הייתה כשנה אחר כך במוצב מבודד בדרום לבנון, בלילה חשוך, תוך כדי צפייה בגששים בדואים מכינים חביתה בשמן זית וקפה עם הל על פתילייה קטנה בריכוז עילאי, כמעט דתי. אז הבנתי שהבישול – המקדש את הצרכים הקיומיים – הוא האומנות שלי, הצינור שלי לשפע.
כך הפך האוכל בשבילי למפתח לחיים. הבישול לשפה, המטבח לכורסת הפסיכולוג, המתכונים לשירה, הרכבת המנות לאלכימיה, הניחוחות לזיכרונות, הצבעים לציור והטעמים לתפילה.
אז מה מחכה לנו?
גם מתכונים וגם מחשבות על אוכל, חלקן מדעיות, חלקן פילוסופיות או רגשיות.
יש לי כבוד עמוק מאוד לבישול כצורך קיומי להשבעת הרעב ולהזנת בני הבית. אך לא זו כוונתי בבלוג הזה. לא תמצאו כאן מתכונים בשני שלבים ושלושה מרכיבים, לא נשתמש בביטוי "קלי קלות", לא יהיו קיצורי תהליכים, לא תחליפים ולא טיפים לחיסכון. אתרים כאלה יש מספיק.
פה אני רוצה להציג את המנות שלי בטהרתן, במתכונים מדויקים. בדיוק כפי שעלתה מחשבתם אצלי בלב ובמח ובדיוק כפי שהן תוכננו, בוצעו והורכבו במטבחי שלי.
במובן הזה כל פוסט שייכתב כאן מתאים להיות גם חומר לקריאה, למחשבה ולהשראה. לא פחות, ואולי יותר, מאשר מתכון לביצוע.
אני מאחל לקוראים שימצאו עניין בבלוג הזה ולעצמי אני מאחל שלא תאבד לעולם התשוקה ושגם אחרי מאה ועשרים אזכה למות עם הראש בתוך המחבת.
