עיון בפרשת חיי שרה ומחשבות על אשה אהבה

מביאים ל:

דייסת קוואקר בציר בקר עם כבדי עוף, עגבניות לחות, בצל מטוגן, שום חי, פטרוזיליה וגרד לימון

 

לפרשה אמנם קוראים חיי שרה, אבל אני רוצה לדבר דווקא על הדמות הנשית חדשה שנכנסת לחיינו בפרשה הזו, דמותה של רבקה.
רבקה אימנו משלבת בתוכה את שתי התכונות האימהיות החשובות ביותר: טוב לב וחכמת חיים.
בניגוד לדמותה של שרה שנדמית כקשוחה, אפילו קצת מרירה (כנראה עקב שנים ארוכות של נדודים ועקרות), על הסיפור של רבקה נסוך מתחילתו ועד סופו, חוט של חסד.
גבר זקוק לאשה המשלימה לו. אברהם איש החסד היה זקוק לגבורתה של שרה, יצחק איש הגבורות זקוק לחסדה של רבקה.

 

טוב לב

"וְהִנֵּה רִבְקָה יֹוצֵאת…וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָה, וְהַנַּעֲרָה טֹובַת מַרְאֶה מְאֹוד"
הסיפור מתחיל קודם כל ביופי, אך לא רק יופי גופני. "טובת מראה" – חלק מיופיה נובע מטוב ליבה הפורץ ממנה, מחיוכה ומהתנהגותה הנשית.
הנה היא פונה אל ההלך הזר ומנחמת אותו בכד המים ובלינת הלילה.

"וַיֹּאמֶר: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה אֲדֹנִי. וַתְּמַהֵר וַתֹּורֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם כִּילּוּ לִשְׁתֹּות. וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁוקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹוב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ, מַחֲרִישׁ, לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ, וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. וַיֹּאמֶר: בַּת-מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא לִי, הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין? וַתֹּאמֶר אֵלָיו: בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי, בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. וַתֹּאמֶר אֵלָיו: גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם-מָקוֹם לָלוּן. וַיִּקֹּוד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה"

אבימלך עבד אברהם, השדכן הממונה על השידוך הזה, יודע מיד שאשה הנראית כך, המתנהגת כך, שיופיה וטוב ליבה אחד הם, היא האשה הראויה ליצחק בן אברהם.

"וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי. אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה… וָאָשִׂים הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיה וָאֶקֹּוד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה, וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת-בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ"

תכשיטיה החיצוניים של רבקה באים בהלימה עם יהלומי נשמתה.

חכמת חיים

חכמת חיים אינה חכמת הספרים, אלא חכמה הבאה מן החיים עצמם וזו תכונה מאוד נשית. רוב חכמתה של רבקה תסופר בפרשה הבאה, כאשר בזמן שיצחק הולך שבי אחרי גבורתו של עשו והציד שבפיו, רבקה יודעת להעריך דווקא את גדולתו של יעקב התמים יושב האוהלים. בחכמתה היא מנהלת את העניינים בשקט, מאחורי הקלעים, דואגת שיצחק לא יעשה טעות שאחר כך יתחרט עליה ושיעקב יזכה לבכורה הראויה לו.

אהבה

רבקה אינה רק אמא, היא גם אשה ואהבתם של יצחק ורבקה היא אהבה ממבט ראשון.
רבקה היא האשה הראשונה בתנ"ך שבוחרת בבן זוגה באופן חופשי, כבר כשהיא שומעת על אודותיו היא יודעת שהוא האחד בשבילה.
"וַיֹּאמְרוּ: נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה? וַתֹּאמֶר: אֵלֵךְ!". 
התרגשותה מתגברת והופכת לתערובת של ביישנות וודאות בו ברגע שהיא רואה אותו לראשונה.
"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּיפֹּול מֵעַל הַגָּמָל. וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד: מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ?, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: הוּא אֲדֹנִי! וַתִּיקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס"
אך זו אינה רק אהבה ממבט ראשון, היא שורדת את מבחן השנים, גם ברגש וגם בתשוקה. שנים רבות אח"כ, אחרי שכבר נולדו הילדים, בתוך תלאות היום יום, אחרי שכבר נרגעה ההתרגשות הראשונית, משקיף אבימלך מלך גרר מחלונו ומה הוא רואה בחצר הגן?:
"וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".

יצחק הוא היחיד מבין אבותינו שנשא רק אשה אחת ושמר את כל אונו ואהבתו אליה
"וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִימּוֹ, וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִימּוֹ"
יצחק הוא אדם מורכב ולא פשוט, חייו התחילו בעקידה על המזבח ודמותו מצטיירת בשתי הפרשות הללו כאדם בעל נפש סוערת, לעיתים אפילה, מופנם, מהורהר, שרוי בסכסוכים פנימיים, מחפש בדקדקנות חמורה את מקורת ההשראה ולא תמיד מוצא, כמעט דכאוני

."וְכָל הַבְּאֵרֹות אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר"

חיוכה וטוב מראיה של רבקה משמש לו כמגדלור ומצפן ומראה לו נתיב ודרך

אצל אברהם התפצלו חיי אשתו שרה לשניים, השלב הנשי והשלב האימהי. יעקב אבינו נזקק לשתי נשים, רחל ולאה, כדי לחלק ביניהן את התפקידים הללו.
אבל רבקה יודעת להיות גם נשית וגם אימהית בו זמנית, וזו עדות כפולה, גם על אופיה וגם על אופיו של יצחק.

______

גם אני אוהב אשה, גם היא משלבת באופן פלאי חכמה, נשיות ואימהיות.
היא הכי אוהבת דייסות. דייסות זה הרי כל כך ביתי, רך, חם ומנחם. בדיוק כמוה. אז החלטתי להכין לה.
אל תוך נחמת הדייסה הוספתי – בדיוק כמוה – את אלמנט העוקץ, התשוקה והזעקה. כך נולדה דייסת שיבולת השועל הפיקנטית שלי, savory porridge.
על המנה מונח כבד עוף. כי גם אני כבד לפעמים וגם אני לפעמים מעופף והיא כמו הדייסה, כמו רבקה, קולטת אותי בחיקה, נותנת אדמה, מקרבת, סופגת, מנחמת.
את שפריץ העגבנייה מעל המנה, דומני שאין צורך להסביר…

עיניים חום-דבש

מה בין דבש לסוכר?

זולת בת מרירות על מתק שפתיים,

חרפת החמיצות בין רווח שיניים נשכניות,

זולת זליגת טיפות מלח דמע מאור עיניים.

רבבות מולקולות ניחוחיות מתקבצות מתעבות לענן כבד,

כה כבד האף, העיניים.

ברוח צפונית נישאות ניגרות, על אדמת נפש חרבה.

כוכב הצפון פישפש בצפונותי.

בין חדרים ריקים מבולגנים. בהם הותרתי תמציתי זרעי ממנו ינבוט

יום יום חדש.

 

דייסת קוואקר בציר בקר עם כבדי עוף, עגבניות לחות, בצל מטוגן, שום חי, פטרוזיליה וגרד לימון

עגבניות לחות

רכיבים (4 מנות):

12 עגבניות שרי

2 כפות שמן זית

מלח גס

 

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל- 250 מעלות.

מערבבים את עגבניות השרי עם כף אחת של שמן זית.

מכניסים לתנור החם ל- 8 דקות, עד שהקליפה מתבקעת.

מצננים את העגבניות קלות וקולפים.

מועכים קלות את העגבניות ומעבירים לקופסא יחד עם המיץ שהן הפרישו בצלייה ובמעיכה.

מתבלים במלח גס וביתרת שמן הזית.

 

דייסת קוואקר לא מתוקה

רכיבים (4 מנות):

1 בצל קטן קצוץ דק

40 גרם חמאה

25 גרם שיבולת שועל דקה (קוואקר)

100 גר ציר בקר

מלח

פלפל גרוס

גרד קליפה מלימון אחד

2 שיני שום קצוצות דק בסכין

2 כפות פטרוזיליה קצוצה

 

אופן ההכנה:

מניחים שיבולת שועל על מסננת ומנערים קלות, על מנת להיפטר מחלקים דקים מדי שיתנו לדייסה מרקם קמחי ודביק.

ממיסים חצי מכמות החמאה בסיר ומטגנים את הבצל עד שהוא זהוב.

מוסיפים את ציר הבקר ומביאים לרתיחה.

מוסיפים את הקואקר מבשלים תוך ערבוב דקה אחת ומסירים מהאש.

הקוואקר אמור לספוג 80% מהנוזלים, אם הוא ספג יותר מזה, מוסיפים מעט נוזל (ציר או מים).

כשהדייסה מחוץ לאש, מתבלים אותה במלח ופלפל ומוסיפים לה את יתרת החמאה, את השום, הפטרוזיליה וגרד הלימון.

 

כבדי עוף צלויים

רכיבים (4 מנות):

12 כבדי עוף, חצויים לאונות

2 כפות שמן

20 גרם חמאה

50 מ"ל ציר בקר

מלח

פלפל גרוס

 

אופן ההכנה:

מחממים שמן במחבת עד שהוא לוהט.

צורבים את כבדי העוף, דקה מכל צד, עד להשחמה.

מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים את הציר, ומבשלים תוך כדי טילטול המחבת, עוד דקה.

מוסיפים את החמאה ומנערים את המחבת עוד דקה, עד שהחמאה נמסה והכבדים מזוגגים ברוטב סמיך.

 

הרכבה והגשה:

מניחים בצלחת עמוקה 2-3 כפות של דייסת קוואקר.

מניחים מעל 6 חצאי כבדי עוף עם מעט מהרוטב העוטף אותם.

מניחים מעל 3 עגבניות שרי צלויות.

יוצקים מעל המנה כף או שתיים מנוזלי ההשרייה של העגבניות.