מתוך עיון בפרשת תצווה

נוצרה מנה של:

אופציות של טלה בטעם רימונים

 

 

 וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹון אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִיתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכַהֲנוֹ לִי

בעיניי, הכהן הגדול הוא סימבול לכל מנהיג, נביא, הוגה, יוצר ואומן. בחירתו של הכהן הגדול מביאה את עמדתה האמיתית של היהדות בדבר מהותה של הקדושה.

הקדוש הוא פרוש מן העולם הרגיל והשגרתי, אבל לא במובן של התבדלות ויצירת אלטרנטיבה רוחנית למציאות הגשמית. אלא בכך שהוא מקבל את הקרבנות מן העם ומעלה אותם אל האל. משמע: האומן אוסף את מעשיות החיים והופך אותם לכדי אומנות, מלקט את צלילי החיים לשיר, הופך את השגרה לבעלת משמעות, את הסתמי והמקרי לרוחני. הכהן הגדול מלקט את הטיפות של החיים ומלטש אותן ליהלומים.
רוב האנשים חיים ללא מודעות, זה לא טוב ולא רע, ככה זה. דרך הטבע היא לשטוף ולזרום, ללא אבחנה. זה לא שאין מטרה, אבל בדרך כלל קשה מאוד להתעלות מעל מטרות הביניים. כסף, קריירה, דירה, משפחה, ילדים, אידאולוגיה, פרסום, כבוד, אפילו אושר. אבל מתי מעט הם המבשילים לכדי חיפוש מטרת המטרות.
אותם בודדים המגיעים לכדי מודעות גבוהה יותר, נוטים על פי רוב למצוא את ייעודם מעבר לחיים, בספירות עליונות של חכמה, רוחניות וקדושה. בכך הם מעניקים ערך לחיי עצמם, אך זונחים את יתר המון האדם בריקנותו.
זו אינה דרך האומן. האומנות מבררת מתוך החיים הם שם האלוהים ועל כן היא מעניקה לעולם כולו את מתנת המשמעות. גם חייהם ומעשיהם של אותם החיים ללא אבחנה, מקבלים כיוון וערך דרך הפיכתם לאומנות. תכליתו של האומן, המשורר, היוצר, הפילוסוף, הקדוש, הצדיק, הנביא והכהן הגדול הוא לא למען עצמו אלא למען הכלל. לקחת מנחת חיטה, בקר, צאן ועוף מן האדם ולהופכו לקרבן אלוה.
הכלי העיקרי הנדרש לכהן הגדול לצורך עבודת הקודש הוא ההתבוננות. פשוט להתבונן, מבלי לשפוט, מבלי להכריע. להתבונן בשקט, כי הכל אמת, הכל יצירה, הכל זהב.

 

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹון, לְקַדְּשׁוֹ, לְכַהֲנוֹ לִי.

המקרא בפרשת תצווה מספר על הבגדים המיוחדים לכהן הגדול. דרך עיון פנימי במהותם של הבגדים הללו, נוכל ללמוד על דרכו של הכהן הגדול להביא את החיים כמתנה לאל.

אפוד:

וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹוד, זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָושְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹושֵׁב. שְׁתֵּי כְתֵפֹות חֹובְרֹות יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻובָּר.

וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁוהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹותָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית.

וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹות הָאֵפֹוד, אַבְנֵי זִיכָּרֹון לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְנָשָׂא אַהֲרֹון אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹון. 

האפוד הוא כעין סינר עם כתפיות. על כל כתף אבן. על כל אבן שמות של מחצית משבטי ישראל.

הציבור אוהב קצוות ועל כן הוא תמיד נוטה להתחלק לשניים. ימין ושמאל. עירוני וכפרי. סוציאליסט וקפיטליסט. דתי וחילוני. הפועל ומכבי. האדם גם נוטה לחלק את העולם מולו לשניים – מי איתי ומי נגדי, מי אויב ומי ידיד, מי צודק ומי טועה, מי רע ומי טוב. האדם משוכנע, במידה לא מבוטלת של צדק, שמוטל עליו לבחור ושרק בחירה אחת שיעשה תהיה הנכונה ואילו זו שכנגדה תהיה טעות חמורה.

אך האפוד של הכהן הגדול מאחד את כולם. במבטו של האומן שליח האל, כולם נחוצים לסיפור הגדול של החיים, כולם חקוקים באבן הקודש, לכולם אחיזה באמת, אלא שכל אחד מבטא צד אחר שלה ועל הכהן הגדול לא מוטל לבחור אלא להעניק לכולם את המקום הנכון להם בציור הפנימי.

אבן מבטאת מעשה. לא רק בדעות אנו נבדלים זה מזה. הדעות גם מביאות למעשים. לשאת דעה אחרת זה ניחא, אך כיצד ניתן להכיל מעשים מנוגדים וסותרים זה את זה בכפיפה אחת ובהשקפה אחת?

זה ייתכן  רק מתוך ההבנה שהחיים אינם למען שום דבר מאשר החיים עצמם ולכן במבט האומנתי, הנבואי, הרוחני הכל נכלל ביצירה אחת.

 

חושן

וְעָשִׂיתָ חֹושֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹושֵׁב

החושן הוא בגד התלוי על חזהו של הכהן ומכסה את ליבו. אם האפוד התייחס לעולם המעשה, הרי שהחושן מתייחס לעולם הלב והרגש.

על החושן ארבעה טורים של אבנים טובות:

וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּואַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן. טוּר אֹודֶם, פִּיטְדָה וּבָרֶקֶת, הַטּוּר הָאֶחָד. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי, נֹופֶךְ, סַפִּיר וְיָהֲלֹום. וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי, לֶשֶׁם, שְׁבו, וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי, תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁוהַם וְיָשְׁפֵה. מְשֻׁובָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִילּוּאֹותָם.

החושן מבטא את הגוונים הרבים המרכיבים יחד את העולם. לא ניתן לבסס שום השקפת עולם פנימית ללא התייחסות לגוונים.

לא ניתן להכיל מושגים כמו אמונה, אהבה, גבריות, נשיות, אלוהים, שמחה, בדידות, תהומות, אלילות, טבע, מבלי להתייחס לריבוא רבבות גווני הגוונים הדקים מן הדקים, גלויים וסמויים, המרכיבים כל פינה של חיינו. אין אומנות ללא גוונים, אין תכלית לאומנות מלבד הגוונים ולא תגיע האומנות לתכליתה ללא שתבטא את כל הגוונים האפשריים.

היעדר רב גוניות הוא פגם אומנותי. כי המציאות, הטבע, הם רב גוניים. והאומנות נמדדת – צריכה להימדד – לפי מידת הנאמנות אליהם. (פנחס שדה).

ההולך שבי אחרי גוון אחד ללא התייחסות לגוונים אחרים – מפסיד. מצד שני מה רב ערכו של המצוי בגוון אחד אך עדיין יכול לראות איך גם בו כלולים כל הגוונים כולם. (כמו בגנטיקה, ב – DNA בתוך תא של זרת הרגל מצויה אותה נוסחה בסיסית ממנה יכול להיווצר גם המח והלב).

וְנָתַתָּ אֶל חֹושֶׁן הַמִּשְׁפָּט, אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּומִּים, וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹון בְּבֹואוֹ לִפְנֵי יְהוָה. וְנָשָׂא אַהֲרֹון אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִיבּוֹ לִפְנֵי יְהוָה, תָּמִיד.

בתוך החושן נמצאים האורים והתומים, לפי המסורת זהו פתק עם שמו המפורש של האל, אשר ממנו ניתנות התשובות לשאלותיהם של בני האדם. רוצה לומר: אין תשובה אחת נכונה, האמת גנוזה בריבוי האפשרויות. אין גוון שאינו כלול בשם האל ואין דרך להכיר את שמו הפרטי של האלוהים שלא דרך הכרת הגוונים כולם.

 וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹושֶׁן מִטַּבְּעֹותָיו אֶל טַבְּעֹות הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת, לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹושֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד.

החושן והאפוד מחוברים הם ואסור להפרידם. התפרטות מעשיהם ודעותיהם השונות של בני האדם הם בגלל שהחיים הם קליידוסקופ המפרט את אור האלוהים האחד לפסיפס של צבעים רבים.

 

מעיל

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת.

המעיל מכסה את גופו של הכהן. אם עד עכשיו דיברנו על גווני העולם ועל התקבצות בני אדם לקבוצות שונות, כעת אנו מדברים על ייחודו של כל יחיד ויחיד וסיפורו האישי המיוחד.

וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו, רִימֹּונֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, עַל שׁוּלָיו, סָבִיב וּפַעֲמֹונֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב. פַּעֲמֹון זָהָב וְרִימּוֹן, פַּעֲמֹון זָהָב וְרִימּוֹן, עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב.

כמו רימון המורכב מגרגירים רבים, כך החיים מורכבים מייחודם של פרטים רבים וכל אחד יש לו את הפעמון שלו, את הדרך המיוחדת שלו לבטא את קולו וכל הרימונים הללו וכל הפעמונים הללו  מרכיבים את עבודת הקודש של הכהן הגדול, את היווצרות האומנות, שפת הקודש, השפה ההופכת את החיים למשל על האלוהים.

 

ציץ

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִיתַּחְתָּ עָלָיו פִּיתּוּחֵי חֹותָם, קֹודֶשׁ לַיהוָה.

הציץ הוא הכתר ועליו חקוקות רק שתי מילים: "קודש ליהוה".

הכתר מבטא את מה שמעל הכל, את מה שמקיף את הכל. איךכל  הפרטים והגוונים מתאחדים לאותה אמת אחת אלוהית.

וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹון וְנָשָׂא אַהֲרֹון אֶת עֲוו‍ֹן הַקֳּודָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹות קָודְשֵׁיהֶם. וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה.

"עוון הקודשים" – בתוך הכתר אין פער בין קודש לעוון, אחד מבטא את השני, אחד נחוץ לשני. הפכים אינם סותרים. אין צורך בבחירה. רק בהתבוננות.

 

וְהָיָה עַל אַהֲרֹון לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹואוֹ אֶל הַקֹּודֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת.

אומן שאינו משמיע את קולו, מסתכן בנפשו.

__________

להפוך את הטיפות של החיים ליהלומים – הופיע בדימיוני איכשהו כגרגרים של בורגול. הרעיון של חיים של אפשרויות ולא של החלטות – התגשם לכדי רעיון של לשחק באותה צלחת עם כמה אפשרויות של אותו חומר גלם. עבודת הקורבנות של הכהן – הזכירה לי בשר טלה, רימוני מעילו של הכוהן הגדול עוררו בי חשק לעטוף הכל ברוטב רימונים.

לקחתי אוכף טלה ופירקתי אותו לשלושה חלקים. סינטה, פילה ומעטפת. הסינטה תיצלה בבישול קצר וממוקד למרקם חצי עשוי וצבע וורדרד. הפילה יישאר נא, ייקצץ דק דק לטרטר ערבי ויעורבב עם בורגול ל – "קובה נייה", מעין קובה נא. המעטפת תעבור בישול ארוך עד שתהיה נימוחה ותהפוך למלית לעלי מנגולד.

המנה הזו חוגגת את האפשרויות הרבות הגלומות באותם חומרי גלם. בשר נא עם בורגול נא. בשר מבושל עם בורגול מבושל. ירקות כנשא לרעננות וירקות כמעמיקי טעם בבישולים ארוכים. רימון כאפשרות לטעמים חמוצים, חריפים, מתוקים ועפיצים. בשר בלעיסת פרא, עם בשר בנימוחות של נחמה.

כל חלק מהמנה הוא מנה בפני עצמו והם גם יכולים להתחבר זה לזה בזוגות או בשלשות.

העיקר הכוונה.

 

 אופציות של טלה בטעם רימונים

 

אוכף טלה

חומרים (4 מנות):

1 אוכף טלה, שלם

 

אופן ההכנה:

מבקשים מהקצב להפריד מהאוכף את הסינטה והפילה, כך שנקבל שתי סינטות ושני פילטים שלמים.

את יתר בשר האוכף העוטף את הסינטה והפילה מנקים מגידים ומפרידים ממנו 400 גרם בשר ו- 100 גרם שומן

קוצצים את הבשר לחתיכות קטנטנות או שטוחנים גס.

מהעצם ומיתר הבשר והשומן מכינים את הרוטב.

 

רוטב טלה ורימונים

חומרים:

לציר טלה:

כל השאריות של אוכף הטלה

1 בצל

1 גזר

1 שורש סלרי

3 גבעולי סלרי עם העלים

5 שיני שום

1 פלפל אדום

4 עגבניות

2 עלי מרווה

20 גרם סילאן

לרוטב:

2 לימונים פרסיים

250 גרם מיץ רימונים טרי

50 גרם רכז רימונים

25 גרם רוטב סויה

10 גרם מסמיך לרוטב

 

אופן ההכנה:

בסיר רחב ועמוק מטגנים את כל חלקי הבשר שנותרו בשומן של עצמם, על להבה בינונית, כ – 10 דקות, עד הזהבה עמוקה.

חותכים לקוביות את כל הירקות.

מוסיפים לסיר את הבצל, הגזר ושורש הסלרי ומטגנים עוד 10 דקות, עד שגם הירקות מזהיבים.

מוסיפים עגבניות, שום, גבעולי סלרי, סילאן ומרווה ומטגנים עוד 5 דקות, עד שהעגבניות מתחילות להתפרק.

מוסיפים 2 ליטר מים ומביאים לרתיחה.

מנמיכים להבה ומבשלים על להבה נמוכה 3 שעות.

במהלך הבישול הנוזל לא אמור להצטמצם, אם זה בכל זאת קורה משלימים עם מעט מים.

מסננים את הציר ומצננים אותו במקרר עד ששכבת השומן נקרשת מעליו.

מסירים את שכבת השומן שנקרשה ושומרים אותה להכנת הממולאים ולצליית הסינטה.

מודדים 1 ליטר ציר לצורך הכנת הרוטב, את יתר הציר שומרים להכנת הממולאים.

לרוטב: מועכים קלות את הלימונים הפרסיים.

מניחים בסיר 1 ליטר ציר טלה יחד עם הלימונים הפרסיים.

מבשלים על להבה בינונית ברתיחה עדינה, עד שכמות הציר מצטמצמת ל- 500 מ"ל.

מסננים את הציר היטב ומוסיפים לו מיץ רימונים, רכז רימונים ורוטב סויה.

מחזירים לבישול ברתיחה עדינה עד שהכמות מצטמצמת שוב ל- 1/2 ליטר.

מוסיפים את המסמיך תוך כדי ערבוב ומבשלים תוך כדי ערבוב ברתיחה חזקה עוד דקה עד שהרוטב מקבל מרקם סמיך וקטיפתי.

 

עלי מנגולד ממולאים בטלה

חומרים:

30 עלי מנגולד

למלית:

½ ק"ג בשר הטלה הקצוץ ששמרנו בצד

5 גבעולי סלרי קצוצים דק, עם העלים

4 שיני שום

100 גרם בורגול גס

3 כפות זרשק (חמוציות פרסיות קטנות) או גוג'יברי

מעט מלח

לבישול:

2 כפות שומן טלה

300 גרם ציר טלה

400 גרם מיץ רימונים טרי

40 גרם רכז רימונים

4 לימונים פרסיים מעוכים

מעט מלח

 

אופן ההכנה:

למנגולד: חולטים את עלי המנגולד במים רותחים ל- 10 שניות ומיד מעבירים למי קרח לעצירת הבישול.

מסירים את הגבעול הלבן מעלי המנגולד וקוצצים אותו דק.

להכנת המלית: מניחים את בשר הטלה במחבת ללא שמן ומדליקים אש נמוכה.

קולים את הבשר לאט לאט, בשומן של עצמו, על אש נמוכה, כ-40 דקות, עד שהבשר קלוי היטב וזהוב מאוד, כמעט יבש.

מוסיפים את הסלרי והשום וקולים עוד 10 דקות.

מניחים את הבורגול על מסננת ושוטפים היטב תחת מים זורמים.

מוסיפים את הבורגול והזרשק אל המלית שבמחבת, מתבלים במלח ומערבבים לתערובת אחידה.

לגלגול: מניחים כף מילוי בתחתית כל עלה מנגולד, מקפלים משני הצדדים ומגלגלים לגלילה מהודקת.

לבישול: לסיר רחב ושטוח יוצקים שמן זית ומטגנים את גבעולי המנגולד שקצצנו, על להבה נמוכה, עד שהם רכים מאוד, כ- 1/4 שעה.

מסדרים את עלי המנגולד בצפיפות בשכבה אחת מעל הגבעולים המטוגנים, כשהתפר כלפי מטה.

בסיר אחר מחממים ציר, מיץ רימונים, רכז רימונים ולימון פרסי עד רתיחה, מתבלים במעט מלח.

יוצקים את הנוזל החם על עלי המנגולד ומניחים מעליהם צלחת הפוכה שתשמש כמשקולת כדי למנוע את פתיחתם בבישול.

מכסים את הסיר ומבשלים על להבה נמוכה 45 דקות.

בסוף הבישול רוב הנוזלים אמורים להיספג בעלי המנגולד.

 

 

קובה נייה – קובה נא, טרטר טלה

חומרים (4 מנות):

2 הפילטים של הטלה (כ – 200 גרם)

100 מ"ל שמן זית

1 בצל קצוץ דק

2 עגבניות חתוכות לקוביות קטנות

100 גרם בורגול דק

1/2 חבילה פטרוזיליה

4 גבעולי בצל ירוק

1 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

 

אופן ההכנה:

מניחים את הבורגול על מסננת, שוטפים היטב תחת זרם מים, משהים ל-1/4 שעה ואז מעבירים לקערה.

במחבת רחבה מחממים 50 מ"ל שמן זית ומטגנים את הבצל עד הזהבה, שופכים את הבצל עם השמן על הבורגול שבקערה ומערבבים היטב.

מחזירים את המחבת לאש, יוצקים אליה את שארית השמן ומחממים אותו עד שהוא לוהט.

מוסיפים למחבת את העגבניות ומטגנים 2 דקות, עד שהעגבניות מתרככות ומגירות נוזלים אך עדיין לא מתפרקות לגמרי.

מוסיפים את העגבניות עם השמן אל הבורגול שבקערה.

מתבלים את הבורגול במלח ופלפל, מערבבים היטב ומחכים  עד שהתערובת מגיעה לטמפרטורת החדר.

קוצצים דק מאוד את פילה הטלה.

קוצצים דק את הפטרוזיליה. פורסים דק את הבצל הירוק.

מוסיפים את הבשר והעשבים הקצוצים אל הבורגול ומערבבים היטב עם הידיים בתנועות לישה במשך דקה.

מתקנים תיבול במידת הצורך במלח ופלפל ואם התערובת לא מספיק רכה מוסיפים עוד קצת שמן זית.

יוצרים מהתערובת קובות אובאליות.

 

 

צליית הסינטה והרכבת המנה

חומרים (4 מנות):

2 סינטות הטלה

1 כפית ראס אל חנות

1 כף שומן טלה

1/2 כפית מלח

1 עגבניה קלופה, נקייה מגרעינים וקצוצה דק

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

קליפה מגורדת מלימון אחד

4 כפיות גרגרי רימון

 

אופן ההכנה:

מתבלים את סינטות הטלה במלח וראס אל חנות.

מחממים שומן טלה במחבת רחבה וצורבים את הסינטות דקה מכל צד,עד השחמה.

מעבירים לתנור חם (200 מעלות) ל-  3 – 4 דקות, עד למידת מדיום.

משהים עוד 3 דקות בטמפרטורת החדר.

מערבבים קוביות עגבניה, גרד לימון, גרגרי רימון ופלפל שחור.

מגישים לכל סועד 1/2 סינטה, פרוסה לפרוסות.

יוצקים על כל מנה כף נדיבה של רוטב טלה.

מניחים על הבשר מתערובת העגבניות והרימונים.

מגישים לצד הסינטה לכל סועד 2 קובות נאות ו – 4 עלי מנגולד ממולאים.

יוצקים על המנגולד ולצד הקובה עוד כף של רוטב.