יוסף זה אח

עיון בפרשת "ויגש"

מוביל אותי להיזכר ב:

מנות של אחים שלי

 

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי! יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל ייִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה. אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח? וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻונִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַייִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.

פרשת "ויגש" עוסקת באיחוד המחודש של יוסף ואחיו. זה לא קורה בקלות, אחרי האיבה, השנאה, הניכור, צריך לוודא שהלקח נלמד.

בפרשות הקודמות עסקנו איך מתוך הבור הריק, הגלות למצרים, האישומים הכוזבים, המאסר, ההשלכה לגורלו העיוור, יוסף למד את הלקח שלו.

הפרשה שלנו עוסקת בלקח שלמדו האחים. הם אמנם נשארו בבית אביהם, אבל ראו אותו מתאבל וקמל, חזו בהתפרקות המשפחה. הבינו שבורג אחד קטן שלא במקומו, משבית את המכונה כולה.

והנה מגיע הרעב הגדול והאחים יורדים מצרימה בתקווה להשיג מזון. האחים פוגשים את יוסף, אך השנים שעברו, השינויים שעבר, גורמים להם לא לדעת בפני מי הם עומדים.

וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻוהוּ. וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מְרַגְּלִים אַתֶּם! לִרְאוֹת אֶת עֶרְווַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

יוסף אינו מתוודע בקלות אל אחיו, הוא רוצה לוודא שהלקח אכן נלמד, שהיה טעם לכל הסיפור הזה.

תחילה הוא מאשים אותם בריגול, אח"כ בגניבה, שם את אחד מאחיהם במאסר, מנסה לשבור אותם, לראות אם ייווצרו סדקים באחווה המשפחתית. אבל זה לא קורה. במקום לריב, הוא שומע שהם מבינים שכל זה בא להם בגלל מה שעשו ליוסף אחיהם בעבר.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

יוסף מתרגש, קשה לו מאוד, הוא בוכה לבד, בחדר, אבל מבין שהוא חייב לנסותם בעוד ניסיון אחרון.

וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁומֵעַ יוֹסֵף, כִּי הַמֵּלִיץ (המתורגמן) בֵּינֹותָם, וַייִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ.

וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת, וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה, וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא, וַיִּתְאַפַּק, וַיֹּאמֶר: שִׂימוּ לָחֶם. 

הוא מכריח את אחיו מאבא, להביא אליו את בנימין, אחיו מאמא. טופל עליו עלילת גניבה ואומר לאחים שבנימין נשאר עבד במצרים והם משוחררים לשלום.

וַיֹּאמֶר: חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד. וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם.

האם סיפור יוסף ואחיו יחזור על עצמו שוב? האם כל אחד נתון בודד לגורלו?

לא עוד. האח יהודה מתייצב לפני שליט מצרים ללא פחד ואומר לו: בנימין לא ייכלא. אם מישהו חייב לשלם את המחיר, אני אעשה זאת במקומו. אח ערב לאחיו.

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו. כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי? פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי.

יוסף בוכה, אך ליבו שמח. אפשר לאחד מחדש את המשפחה, האחים למדו את הלקח.

וְלֹא יָכֹול יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא: הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי! וְלֹא עָמַד אִישׁ אִיתּוֹ, בְּהִתְוַודַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹולוֹ בִּבְכִי, וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף! הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹותִי מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל ייִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִים הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹוהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹולָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹותִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים, וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹושֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף: שָׂמַנִי אֱלֹוהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם, רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד.

 

הם מבינים סוף סוף מה המשמעות של להיות אח.

 

 __________

מהו אח?

אח הוא זה שיעשה הכל בשבילך, רק כי אתה אחיו.

אח הוא זה שבשעה הקשה כשכולם נעלמים, הוא תמיד יהיה שם.

אח הוא זה שיישאר לך להמשך חייך, גם אחרי שפער הדורות יאלץ אתכם להיפרד מן ההורים.

אח הוא גם זה שהכי קל לריב איתו, להתנכר אליו ולכעוס עליו, כי הרי אתם שווים. הוא לא אחראי עליך כמו הוריך ואתה לא אחראי עליו כמו על ילדיך.

אח הוא המחסום בין אדם לבין בדידות מוחלטת.

אבל החזקת הקשר עם האח לא מגיעה מאליה, צריך לבחור בה.

__________

 

לי יש שתי אחיות ביולוגיות שאני אוהב בכל ליבי ומלבדן עוד שני אחים שאני בחרתי בהם.

התברכתי.

 

את האח האחד, שחר, פגשתי כשהייתי השף של מסעדת ג'אפרו ביקנעם, הוא היה סו שף שלי, אח"כ יצא לדרכו העצמאית, אבל היה ברור שהחיים עוד יפגישו אותנו, כי אח זה אח. היום שחר הוא השותף שלי ואנחנו אכן חולקים יחד משפחה, משפחת נחלאות.

הקשר ביננו הוא בלתי ניתן להסבר, אנחנו מבינים אחד את השני בלי מילים. השפה הקולינארית שלנו, הבדיחות הפרטיות, החזון, הכל כל כך משותף, עד שלפעמים נדמה, לנו ולסובבים אותנו, שאנחנו משלימים אחד את המחשבות של השני.

 

 

את האח השני, קובי, פגשתי באותו מקום. כשהשמיים שם התחילו להחשיך, כשגם אני הייתי על סף השלכה, כשהרגשתי שכל נאמני נוטשים אותי, היה הוא היחיד שנשאר בצד שלי, באותו רגע זה היה ברור, יש לי עוד אח. מאז החיים העבירו עלינו הרבה קשיים, הרבה ניסיונות וגם הרבה פסגות ושמחות ובכולם אנחנו אחים. בכל צומת בחיים שלי, אני יודע שאני חייב להתייעץ עם קובי, סוג של קואוצ' ומנטור פרטי, שיכול ללמד אותי כמה דברים חשובים על איך לחיות את החיים. קובי היום הוא הבעלים של מסעדת "בוז'ולה" בטבעון, המקום עם האוכל הכי טעים, עם האווירה הכי נעימה ושאני הכי אוהב לשבת בו ולהתבונן על החיים.

 

 

ההשפעה של כל אחד מהאחים שלי על חיי היא עצומה, אני מקווה שגם שלי עליהם.

בפוסט הזה אני חולק מנות שיצרו הם, האחים שלי. מנות שריגשו והדליקו אותי מטעימה ראשונה. מנות שיש בהם זיק של גאונות שלהם, כל אחד בדרכו המיוחדת. מנות שאני חושב, מקווה ויודע שנוצרו גם הדרך האחווה שלנו, השיח שלהם איתי וההשראה שנותנת השפה הקולינרית של נחלאות.

__________

 

המנה של שחר נוצרה באחת הארוחות החשובות שלנו, כשהוא לא הסכים שבין המנות יהיה סתם סורבה, תמיד הוא שואף למשהו מיוחד יותר. הוא ביקש ממני להכין במכונת הגלידה הביתית סורבה שמפניה ויותר מזה לא פירט. אח"כ הוא לקח קרפצ'יו של דלעת, שבדרך כלל אנחנו מגישים עם טרטר טונה, עטף עלי מיקרו בויניגרט הכי ותיק שלנו – ויניגרט ג'ינג'ר (אגב, סוף סוף הוא מצא שימוש ראוי לעלי המיקרו שבמסעדות ארצנו הפכו לקישוט נדוש עד זרא), החיבור של כל הללו על הצלחת היה מטורף. אבל באמצע אותה ארוחה, רגע לפני הגשת המנה, אני (כרגיל…) מתלונן שחסר במנה משהו פריך שישבור את הרכות שלה וכמה חבל שלא דאגנו לגרעיני דלעת קלויים וכו' וכו'. בהבזק של גאונות, שחר הביא מהמקפיא עלי סיגר, קרע אותם בידיים לחתיכות לא סימטריות וזרק לצ'יפסר. בעוד הבזק של גאונות, כשהעלים הפריכים יצאו מן השמן, הוא עטף אותם באבקה של אצות ים טחונות. למותר לציין שזו הייתה מנת הדגל של הארוחה. הסורבה שרק נועד להפריד בין המנות, גנב את ההצגה.

המנה של קובי נוצרה כשהוא אמר לי שבא לו לעשות משהו עם חזה אווז מעושן ואני זרקתי: "אולי פסטה?", התחלנו לדמיין יחד את המנה ולהתפייט עליה ואני זכרתי שיש לו במקרר מסקרפונה – בגלל הטירמיסו המדהים שהוא מכין – והצעתי להניח על המנה כפית מסקרפונה שלאט לאט תתנזל עליה. סיימנו לדבר ואני שכחתי מכל העניין. כמעט חודש אחרי, באתי אליו למסעדה, רעב לאוכל ולחיבוק והוא חייך ואמר: חכה רגע…כמה רגעים אח"כ נחתה על שולחני אחת ממנות הפסטה הכי מדהימות שאכלתי בחיי, היא מילאה את בטני הרעבה, אבל גם את ליבי. עם אותו חזה אווז, קובי רקח שם יצירת מופת דשנה, במדד היד המנגבת את העין – כשאני אוכל מנה מרגשת ומנחמת באמת, היא נוטה להשאיר על עיני דוק של דמעה כלואה.

אני אוהב אתכם אחי היקרים.

 

סורבה שמפניה

קרפצ'יו דלעת. עלי מיקרו בויניגרט ג'ינג'ר. שברי בריק עטופים באבקת אצות. שמן גרעיני דלעת.

המנה של אחי שחר

 

סורבה שמפניה

חומרים:

אופן ההכנה:

קרפצ'יו דלעת

 

שברי בריק באבקת אצות

חומרים:

אופן ההכנה:

הרכבה והגשה

 ל- 5 מנות:

1 חבילה עלי מיקרו סלק

1 חבילה עלי מיקרו בזיליקום

שמן גרעיני דלעת

מתבלים את עלי המיקרו בויניגרט ג'ינג'ר.

מניחים בכל צלחת 4 רצועות של קרפצ'יו דלעת.

מניחים מעל חופן עלי מיקרו מתובלים.

מניחים מעל סורבה שמפניה.

נועצים בסורבה פיסת עלה בריק מתובל.

מניחים עוד 2 פיסות עלי בריק מסביב.

מטפטפים מעל המנה שמן גרעיני דלעת.

 

 

פפרדלה פטריות צלויות, בצל קלוי, חזה אווז מעושן ומסקרפונה

המנה של אחי קובי

 

חומרים (5 מנות):

400 גרם פפרדלה

1 בצל גדול פרוס

150 גרם חזה אווז מעושן חתוך לקוביות קטנות

1 סלסלה פטריות פורטובלו חתוכות לקוביות גדולות

50 מ"ל יין לבן

1/2 כפית פלפל שחור גרוס

מלח

40 גרם חמאה

100 גרם מסקרפונה

 

אופן ההכנה:

מבשלים את הפסטה בהרבה מי מלח רותחים.

בינתיים מכינים את הרוטב:

פורסים את הבצל.

במחבת רחבה על אש גדולה וללא שמן קולים את הבצל כמה דקות עד שהוא שחום.

מוסיפים את חזה האווז המעושן ומטגנים עוד כמה דקות, עד שהוא משחים ומגיר את שומניו לתוך המחבת.

מוסיפים את הפטריות לצלייה קצרה של 2 דקות בתוך השומן שהפריש האווז.

מוסיפים את היין הלבן ומביאים לרתיחה.

מוסיפים את הפסטה למחבת.

מוסיפים למחבת גם 1/2 כוס ממי הבישול של הפסטה.

מוסיפים למחבת את החמאה.

מבשלים על להבה גבוהה, תוך כדי ערבוב, עד שרוב הנוזלים נגמרים, החמאה נמסה והפסטה עטופה ברוטב סמיך.

מעבירים לצלחות הגשה ומניחים מעל כל מנה כפית גדושה של מסקרפונה.