חוסר אונים שנוצר כתוצאה מעיון בפרשת כי תשא
הוליד את הגרסא של נחלאות ל:
פסטה ברוטב עגבניות
וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּותוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי לֻוחֹות הָעֵדֻות. לֻוחֹות אֶבֶן, כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹושֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר. וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ! כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַהֲרֹן: פָּירְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם, בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם, וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה. וַיֹּאמְרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
פרשת כי תשא היא אחת הפרשות העצובות ביותר בתורה. היא עוסקת בחלום ושברו. בחטא ועונשו. בנפילה הגדולה לתהום שבאופן בלתי נסבל תמיד מופיעה, כמו זמזום, אחרי כל נסיקה לגבהים.
אחרי פרשות יתרו ומשפטים המתארות את האקסטזה של מעמד הר סיני ופרשות תרומה ותצוה המתארות את העונג הרוחני של בניית המשכן, מגיעה פרשת כי תשא עם ההתעוררות בבוקר שאחרי, הצביטה בלב, האשמה. הנה מגיע חטא העגל, כמו כרוניקה ידועה מראש. החטא חייב להגיע.
וכל כך למה?
כי בני ישראל לא מצליחים לשאת את האור האלוהי הגדול של מתן תורה והמשכן, זה שמספר להם שאין צורך בפרישות מן החיים כדי לפגוש את האל, זה שמספר להם שאלוהים נמצא בכל מקום, גם בתוכם. זה שמקדש את חיי היום יום שלהם.
קשה להם עם המצב הזה שבכל מקום שהם מביטים הם רואים קדושה, זה יותר ממה שהם יכולים להכיל. הם חייבים את הדיסוננס, את ההפרדה בין אלוהים לבין החיים, הם מרגישים שהם חייבים לבחור והם בוחרים. בעגל הזהב.
מה מהותו של עגל הזהב?
עגל הזהב מבטא את הצורך בחיים ללא אלוהים, בהפרדה בין הטהור לטמא, בין מה שפנים למה שבחוץ, בין הגשמי למיסטי, בין מה שנמצא פה מולנו למה שמעבר לנו. עגל הזהב מבטא את הצורך לצלול אל תוך התהום כזולל וסובא ולא כקדוש ומברר.
לכן במעמד הר סיני נאמר:
וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ
ואילו הפעם:
וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹול וְשָׁתו, וַיָּקֻומוּ לְצַחֵק
כמעט דומה, אבל כל כך שונה.
__________
דרש רבא: מהו שכתוב: (תהלים לח, יח) 'כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד'? – ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע, אלא שאכלה פגה (= בוסר) (סנהדרין, קז)
"אלא שאכלה פגה" – מהו החטא אם לא פרי בוסר?. הדבר הנכון בזמן הלא נכון.
כל החטאים הגדולים בתנ"ך תמיד נעוצים באותו עניין – תיזמון.
האדם הראשון בחטא הקדמון היה צריך לחכות עד שבת ואז היה זוכה לאכול מעץ החיים וגם מעץ הדעת, בני ישראל היו צריכים לחכות עוד קצת עד שמשה ירד מן ההר עם הלוחות ואז עגל הזהב היה באמת קדוש, דוד היה צריך לחכות עוד קצת ואז בת שבע הייתה באמת שלו.
אבל זה הסדר בעולמנו המבולגן, "אלא שבאה אליו במכאוב", דברים גדולים תמיד מקדימים את זמנם, האור הגדול תמיד מגיע לפני שהכלי שלו מוכן וכשזה קורה נוצרת שבירה גדולה של כל הכלים.
כמו משה הרואה את החטא ושובר את הלוחות:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹולֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּוחֹות וַיְשַׁבֵּר אֹותָם תַּחַת הָהָר. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹוף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כמו חווה שהופכת נשלטת, שילדיה גדלים בתהליך ארוך ומורכב, שהשלמות הופכת רחוקה ממנה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר: הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹונֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁול בָּךְ.
כמו אדם הראשון המגורש מגן עדן, המנודה מעץ החיים. כאשר אותם כרובים שכתבנו עליהם בפרשת תרומה כסמל המיניות והחיים, הופכים כעת לשומרים מגשת אל עץ החיים:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן, לַעֲבֹוד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻוקַּח מִשָּׁם. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻובִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹור אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.
כמו בנם הראשון של דוד ובת שבע שלא זוכה לחיים ומת בלידתו:
וַיִּגֹּוף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד, וַיֵּאָנַשׁ (= חלה במחלה קשה). וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָום דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה. וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא אִיתָּם לָחֶם. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָות הַיָּלֶד
כשהכלים נשברים, האורות מתפזרים דווקא למקומות הכי חשוכים, אפלים, מסתוריים ומפחידים.
בעלי הדעת יודעים לחפש ולאסוף אותם משם, אבל רוב העם מחפש אורות קטנים יותר, נגישים יותר, בכלים יותר יציבים.
__________
וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹוהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ אֹוהֶל מוֹעֵד. וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה, יֵצֵא אֶל אֹוהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִיתָּם וַייִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִיתּוֹ, יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה, עַד צֵאתוֹ
המשך הפרשה מתאר באופן עצוב מאוד איך משה עוטה על פניו מסווה ויוצא אל מחוץ למחנה. גם אוהל מועד – המשכן – שהיה במרכז המחנה יוצא החוצה. כאילו אומרים: מעתה ואילך מי שמבקש אלוהים צריך להתרחק, להתבדל, לצאת אל מחוץ למחנה, זה כבר לא בתוך החיים.
ואלוהים אומר:
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ…כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹורֶף אַתָּה, פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ
אתם לא יכולים לעמוד בחיים אמיתיים איתי, על כן לא תקבלו אותי באופן ישיר, תצטרכו מלאך, מתווך, שליח.
__________
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: פְּסָול לְךָ שְׁנֵי לֻוחֹות אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים. וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּוחֹות אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּוחֹות הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר, וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר, גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ, אֶל מוּל הָהָר הַהוּא
בסופו של דבר משה מוריד לוחות שניים, מתוקנים, מסודרים, מתורבתים, ללא העוצמות הגדולות של הלוחות הראשונים. הפעם משה עולה לבד, לא עוד שיתוף של כל ההוויה בקדושה, הפעם – עצב ומרחק.
לוחות ראשונים הם רמוזים באות א' – היא עץ החיים, מי שאוכל ממנו וחי לעולם. והם שתי יצירות: יצירה של עליונים ויצירה של תחתונים. ושם אין טומאה אלא אבני שיש טהור ואין פירוד בין מים למים, והכל בייחוד אחד, שאלו הם מצד עץ החיים.
לוחות שניים הם כנגד שתי עיניים שבהם שתי דמעות יורדות אל הים הגדול. ומדוע יורדות? בגלל שתורה משני הלוחות האלה של עץ החיים היה משה מוריד להם לישראל ולא זכו בהם ונשברו ונפלו וזה גרם איבוד של בית ראשון ובית שני. ונתן להם אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע, שמשם ניתנה תורה לישראל באיסור והיתר, מימין חיים ומשמאל מות. (תיקוני זוהר, תיקון מ', בתרגום חופשי שלי).
לוחות ראשונים הם של האות אל"ף, לוחות הראשונים הם של עץ החיים המכיל בתוכו הכל. הכל אחד, הכל קדוש, הכל אלוהי, הכל חי.
אבל לא עוד. לוחות שניים הם של האות בי"ת, הלוחות השניים שייכים לעץ הדעת טוב ורע, כשר ופסול. מלאים בדיסוננס, דואליות, שניות, הפרדה והבדלה.
בלוחות הראשונים אלוהים נתן להם הכל, ללא צורך לבחור. אבל הם היו חייבים לבחור ובחרו בעגל, אז משה מוריד לוחות שניים שוללי עגל ומצווה לבחור בדרך הישר.
__________
אבל אני לא יכול לסיים כל כך פסימי, תמיד חייבים גם תקווה. אחרת, בשביל מה?
אמר רב הונא: מהו שכתוב (שמואל ב ו, ב) 'אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו'? מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון (בבא בתרא, יד)
החטא והנפילה חשובים.
נכון, אי אפשר להגיע ליעד מיד, אבל התהליך עצמו חשוב והוא נמשך לאורך כל חיי היחיד ולאורך כל ההיסטוריה שהיא חיי העולם.
לא התכנסנו למען המטרה, אלא למען הדרך. השבירה מסמנת את נקודת הראשית, לא את התכלית.
היעד הוא הבלתי יאמן, הפלא, איחוד ההפכים, זיווג. עוצמות אור גדולות ובלתי מוגבלות שעדיין יושבות בתוך כלים ומסגרות החיים מבלי לשבור אותם. בסופו של דבר צריך להיות איחוד בין השניים.
בשפת הקבלה:
"אורות של תוהו בכלים של תיקון".
__________
אז כשלא יודעים מה להגיד, כשאין כוחות, כשעייפים, כשחלשים, כשהמחשבה צרה ומצומצמת, חייבים לאכול פסטה ברוטב עגבניות.
זו הגרסא שלי.
רביולי ריקוטה ברוטב עגבניות עם חציל זהוב
רוטב עגבניות
הטכניקה שונה מההכנה הקלאסית של רוטב עגבניות, אבל היא מוציאה מהעגבניות יותר טעמים מתוקים ופחות חומציות ומניבה רוטב ששומר יחד עם הכובד של העגבניות המבושלות, גם את הניחוח הרענן שלהן.
הרוטב שמתקבל מתאים למנות פסטה, פיצה ולזניה, כבסיס לשקשוקה וכבסיס לתבשילים שונים של קציצות, דגים, בשר וירקות.
חומרים:
20 עגבניות אדומות ומלאות טעם, כמו עגבניות תמר או עגבניות באשכולות
1 סלסלה עגבניות שרי או שרי תמר
1 כף סוכר
1 כף מלח
1 שן שום
1/4 כפית פלפל שחור
קורט קטנטן של זרעי שומר טחונים
1 עלה מרווה
3 כפות שמן זית
אופן ההכנה:
מחממים תנור ל- 250 מעלות.
חוצים את העגבניות הגדולות לרוחב. אם יש להן עוקצים משאירים אותם.
את העגבניות שרי משאירים שלמות, עם העוקצים.
מערבבים את העגבניות עם מלח, סוכר ושמן זית ומעבירים לתבנית תנור.
צולים את העגבניות בתנור 15 דקות.
מעבירים את העגבניות למעבד מזון, יחד עם כל הנוזלים שבתבנית.
מוסיפים למעבד המזון שום, מרווה, פלפל שחור וזרעי שומר.
טוחנים כמה דקות עד לקבלת מחית חלקה.
מעבירים את תכולת מעבד המזון דרך מסננת, כדי להיפטר מקליפות, עוקצים וגרעינים ולקבל רוטב חלק.
רביולי ריקוטה
למילוי ל- 4 מנות:
200 גרם ריקוטה
קליפה מגורדת גס מלימון אחד
קורט קטנטן של אגוז מוסקט מגורד
1 כפית בזיליקום קצוץ
1 שן שום כתושה
1/4 כפית מלח
קורט קטנטן של פלפל שחור גרוס
40 גרם פרמג'אנו מגורדת
1 כף פירורי לחם
אופן ההכנה:
להכנת המילוי:
מערבבים יחד את כל החומרים לתערובת אחידה.
מעבירים לשק זילוף ומצננים לפחות שעתיים במקרר.
להכנת הרביולי:
מרדדים את הבצק במכונת פסטה לעלה דק.
חותכים למלבנים ברוחב 10 ס"מ ומרטיבים את החלק העליון במעט מים.
מזלפים תלולית נדיבה של מילוי בחלק העליון של כל מלבן ומקפלים לשניים.
מהדקים היטב מסביב למילוי, כדי להוציא את כל בועות האוויר.
קורצים לצורת חצי ירח בעזרת כוס או מיקד עגול.
מהדקים את קצוות הרביולי, כדי למנוע את פתיחתו בזמן הבישול.
הערות:
בפוסט הזה תמצאו את כל הדגשים להכנה נכונה של בצק פסטה ולהכנה נכונה של רביולי.
באותו אופן ניתן להכין רביולי גבינת עיזים ע"י החלפת הריקוטה בגבינת עיזים רכה, החלפת הפרמז'ן בגבינת עיזים קשה והחלפת הבזיליקום בפטרוזיליה.
הכנת הרוטב, בישול הרביולי והגשת המנה
חומרים (4 מנות):
350 גרם רוטב עגבניות
1 חציל
מלח, פלפל, סוכר
50 גרם חמאה
4 שיני שום פרוסות דק
20 עלי בזיליקום שלמים
1 עגבניה קלופה וקצוצה דק
שמן זית
פרמג'אנו מגורדת
אופן ההכנה:
לחציל:
חותכים חציל לקוביות גדולות – 2*2 ס"מ.
מתבלים חציל במעט מלח וסוכר ומשמנים בשמן זית.
אופים בתנור ב – 250 מעלות, כ – 10 – 12 דקות עד שהחצילים זהובים.
בישול הרביולי:
מרתיחים מים בסיר גדול עם כף מלח.
מבשלים את הרביולי במים הרותחים 3 דקות.
הכנת הרוטב:
ממיסים 20 גרם חמאה במחבת רחבה ומטגנים את שיני השום עד הזהבה.
מוסיפים את רוטב העגבניות ומבשלים דקה – שתיים עד שהוא חם.
מעבירים את הרביולי המבושלים למחבת הרוטב, יחד עם 50 מ"ל ממי הבישול שלהם.
מבשלים כדקה עד שהרביולי עטופים ברוטב.
מוסיפים חצילים ואת יתרת החמאה ומבשלים כדקה נוספת עד שהחמאה נמסה.
מוסיפים עגבניה טריה ועלי בזיליקום, מערבבים קלות ומסירים מהאש.
להגשה:
מעבירים את הרביולי לצלחת הגשה.
מפזרים מעל מעט פרמז'ן.
מטפטפים מעל מעט שמן זית.
.
שדרוגים למנה:
טפנד זיתים:
טוחנים יחד במעבד מזון 300 גרם זיתי קלמטה מגולענים עם מעט בזיליקום, שן שום אחת, קורט פלפל שחור, 1/2 כפית סוכר ו- 50 מ"ל שמן זית, עד לקבלת מחית.
בהגשה מניחים על כל רביולי מעט טפנד.
עוגיות פסטה:
את כל קצוות ושאריות הבצק המרודד שנותרו לנו לאחר קריצת הרביולי, חותכים לחתיכות לא אחידות. מניחים על תבנית תנור בשכבה אחת ואופים ב-180 מעלות, כ – 7 – 5 דקות עד להזהבה קלה ופריכות.
בהגשה מניחים מעל הרביולי המבושל חופן קטן של עוגיות פסטה פריכות.
