כל מיני ווריאציות של תפוח בדבש חוגגות על אותה צלחת למתכון←
_____
שלהי אלול. פעמי השנה החדשה קרבים.
החרדה של יום הדין ניזונה מהעונג שבפחד, מהנטייה האנושית להתמכר לספק הבלתי פוסק, מתחושת האפסות המדאיגה – אך גם המשכרת – שיש באי הידיעה.
"מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי במים ומי באש?"
חשבון נפש. הרצון לשים את חיינו על מאזניים, המיקרוסקופ הפנימי החוזר ותוהה מה השגנו ומה הפסדנו, מה עשינו נכון ומה יכולנו אחרת – כמו זמזום בלתי פוסק.
אך אווירת הסליחות טובלת את הדאגה באמבט של נחמה. הכול בר תיקון, טעויות העבר יכולות להימחק, כלתה שנה וקללותיה ושנה חדשה יכולה להתחיל כלוח נקי ומבורך.
והדואליות צורבת את הנפש בימים הללו – יום הדין הוא גם יום חג, יום הבריאה הוא גם יום ההכרעה, יום האשמה הוא גם יום הסליחה.
קול השופר זועק את זעקת הנפש הצרובה בשברים אך גם בתרועה ובסופו של דבר תקיעה אחת ארוכה, פשוטה, רומזת לאחדות הפשוטה הקוראת אלינו, לפני שהתחלנו להתחלק ולהתפזר.
תמיד אהבתי לשמוע את שירת הסליחות "חטאנו לפניך – רחם עלינו" . במנגינה המפורסמת של הפיוט הזה הקריאה הזו אינה נשמעת בוכייה, אלא כמעט שמחה. כאילו מוצאת נחמה בכך שאף על פי שחטאנו עדיין אנחנו לפניך, עדיין אנחנו ביחד ומחובתך לרחם עלינו.
החטא אינו כתם אלא שלב בתהליך.
_______
"זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם"
כך מתוארת בריאת האדם בפרק א' של ספר בראשית. הזכר והנקבה נבראים יחד,
אך בפרק ב' של אותו ספר בראשית, יש תיאור אחר לחלוטין לאותה בריאה:
"ויפל אלוהים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה וייבן אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה"
לפי פרק ב' קודם כל נברא הזכר ורק אחרי שהאל מחליט שלא טוב היות האדם לבדו, הוא מפיל על האדם תרדמה ומנסר ממנו את אחד מצדדיו, שאותו הוא הופך לאשה, עזר כנגדו.
בתורת קבלה התיאורים הנ"ל משמשים כאלגוריה פנימית לתיאור השחרור של המימד האנושי מן המימד האלוהי.
בתחילה העולם כולו מלא בהשראה האלוהית של הבורא. זה אולי נשמע תיאור נעים, אך גם בשביל האדם וגם בשביל האל יש במצב הזה בדידות גדולה.
כל עוד המימד האנושי אינו חופשי ובלתי תלוי, אין מקום למערכת יחסים בין שני הצדדים.
התלות המוחלטת בנתינה האלוהית החד צדדית, אינה מאפשרת תקשורת אמיתית והעולם אינו מגיע לתכליתו – שהיא להיות החלק הלא שלם, התוהה, המתפתח, הצומח וגדל, אשר משלים את הדממה והסטאטיות של השלמות האלוהית.
זה המצב בפרק א' של בראשית – שני החלקים במציאות מאוחדים יחדיו לישות אחת בלתי נפרדת.
אך האל מבין שבמצב הזה הוא עדיין לבדו וכדי שיהיה לו פרטנר אנושי אמיתי, הוא מוכרח לנסר ממנו את הצד האנושי ולתת לו קיום עצמאי.
הוא אינו רוצה להתייחס אל המציאות כאבא אל ילדו אלא כאיש אל בת זוגו.
בכדי שזה יקרה האלוהות חייבת קודם כל ליפול למעין תרדמה, כי אורה הגדול, המסנוור והמכיל כל, לא יכול לאפשר תהליך גדילה של ישות נפרדת.
רק במצב כיבוי האורות, בתוך הבדידות האנושית, בתוך הדממה, מתחיל תהליך התפתחות וצמיחה תרבותית שמאפשר קומת אדם שלמה העומדת כמו זהה מול הקומה האלוהית ומנהלת איתה יחסים של תקשורת ולא של שעבוד.
במסורת היהודית, ראש השנה הוא יום הבריאה, עשרת ימי תשובה הם ימי התרדמה האלוהית ויום הכיפורים הוא יום הנסירה של החלק האנושי העצמאי. אחר כך מגיעה שמחת חג הסוכות שהיא שמחת המפגש המחודש והיחסים הבוגרים.
אולי בגלל זה ראש השנה הוא חג בן יומיים – היום הראשון כנגד פרק א' והשני כנגד פרק ב'. התחלה כפולה.
זו הסיבה העמוקה למה הימים הללו הם ימי כפרת עוונות וחטאים.
בניגוד להבנה השטחית המקובלת, נוכחותו של החטא בימים הללו אין תכליתו לעורר ייסורי מצפון ותחושות אשם, אלא דווקא לציין את היותו של החטא המרכיב המרכזי בקיום האנושי.
החטא הוא המאפיין את החיסרון וההזדקקות האנושית ורק הוא מאפשר התפתחות והשתלמות שהיא הסיבה האמיתית לבריאת האדם.
_____
אור גדול, תרדמה, נסירה, יחסים
דרך אותו תהליך קדום – קורה כל תהליך התקדמות אנושית.
תינוק נולד תלוי לחלוטין בהוריו, כמעט כלול בהם. עם גדילתו הוא מחפש את מקומו העצמאי, לפעמים עד כדי צורך בנתק, מרד ובריחה. אך אחרי שגדל ובגר מספיק, הוא תמיד חוזר אל משאלות ילדותו ואל בית נעוריו והם מלווים אותו כל חייו.
זו הדרך גם לכל תהליך יצירתי. תחילה באה ההשראה וההארה הגדולה. אך רק תרדמה מסוימת של אותה ההשראה מאפשרת את עמל הפרטים הקטנים, אשר מביא בסופו של דבר ליציאתה לפועל מתוך נפשו של האומן אל המציאות הממשית. אך יצירה טובה היא זו שניתן לזהות בה בבירור את האור גדול שהוליד אותה מלכתחילה.
תהליך דומה קיים גם בבישול. בתחילה אנחנו יונקים את המזון שלנו מהמקורות הגדולים של חיינו – ההורים, הסביבה, התרבות, העם. אחר כך נולד הצורך לבשל בעצמנו, מתוך חיפוש של האוכל המתוחכם, היצירתי, הגלובלי שייתן מקום לדחפי היצירה האישיים שלנו. אך בסופו של התהליך הבשלן הבוגר יודע לחבר את מקורותיו עם מהותו האישית ליצירת שפה שיש בה גם ייחודיות וגם שורשים עמוקים.
_______
שנה טובה ומתוקה.
תחילתה של שנה באה תמיד שלובה עם ציפייה למתיקות.
יש באוכל המתוק משהו שהוא הרבה מעבר לטעם, עיסוק בדימויים, צורך במתיקות, תקווה לנעימות, שורשים ילדותיים של שמחה ונחמה.
על שולחן החג אנחנו עוסקים בהקשרים כל כך ילדותיים בין שמות של מאכלים לתקוות שלנו מהשנה הקרובה. תמר כדי שייתמו אויבנו, סלק שיסתלקו אויבנו, רימון שנהיה מלאים מצוות, דבש שתהיה שנה מתוקה.
זו אינה אינפנטיליות, הדימוי הילדותי הוא הדבר הכי נכון להיאחז בו בשעות הללו. כל הקשר של תקווה מביא תקווה.
ומעל כולם מתנוססים התפוח והדבש כסמלי השנה החדשה. התפוח כסמל לחטא ולעסיס הפרי האסור, הדבש כסמל לצורך ליניקת הצוף המתוק מחיינו השגרתיים.
במנה המוצגת בפוסט הזה ניסיתי לחבר את שני הסמלים הללו לקינוח חגיגי שכולו שנה חדשה ותקווה מתוקה.
במרכז המנה עומדת קערה אכילה שעשויה מתחרת פלורנטין דקה, שחומה ודבשית. הקערה חובקת אל תוכה קרם בטעם דבש ומעליו מונחים פלחי תפוחים מזוגגים בסיידר, דבש ווניל.
השילוב הזה מאוד נעים בפה. השיניים נוגסות בפלורנטינה המתפצפצת ומיד אחר כך הלשון חשה את הקרם נמרח עליה ברכות ואת פלחי התפוחים נוטפים אליה עסיס.
להשלמת המנה הוספתי עוד כמה ביסים של מרקמי הפתעה:
– עוגת הדבש המסורתית משנה צורה והופכת לגלידה. לא גלידת דבש – זה קל מדי, אלא גלידה בטעם עוגת דבש.
עוגת הדבש השחומה, הקרמלית, המתובלת, מסמלת בעיני את הרמז המריר העומד מאחורי כל סימבול מתוק, נותן לו תוקף ומאפשר לו גוונים.
– פעמיים תפוח. פעם אחת כקערה רכה הנושאת בתוכה את הגלידה ופעם שניה כצ'יפס פריך ל – "ניגוב" הקרם.
– ואיך אפשר בלי ג'לי? ג'לי בשבילי הוא מאכל המחבר נוזל ומוצק, ילדות וזקנה. ג'לי סיידר נותן למנה את הכיוונון האחרון שייקח אותה למקום שאליו דימיינתי שהיא תלך.
אל המנה הזו אני מנקז את תקוותי מהשנה החדשה. שתהיה לנו שנה מתוקה ומאושרת, מרובת גוונים ושכבות, עמוסה בחידושים, הפתעות ותגליות.
כל מיני ווריאציות של תפוח בדבש חוגגות על אותה צלחת
צלחת יפהפיה.
שנה טובה ומתוקה!
הרבה אוכל טוב, יצירתי וטעים.
חגים שמחים
עשיתי לי מתוק בפה ומתוק בלב. הדברים החכמים שלך מרחיבים את הדעת והמתכון גורם לבלוטות הרוק לעבוד שעות נוספות.
תאווה לעיניים! שתהיה שנה מתוקה ונפלאה!
ואוו, יצירת אמנות אמיתית
מעוררות מחשבה המנות שלך
וגם השראה עמוקה שעושה חשק לרוץ למטבח לאלתר
נראית חוויה מענגת הצלחת שלך
ואני סאקרית אמיתית למרקמים…
התסכול היחיד (חוץ מהקנאה הרבה כמובן) נובע מערימת החומרים התעשיתיים שאני לא מכירה ולעולם לא יהיו לי בבית כמו דקסטרוז וקמודן
אבל יום אחד אני אכריח אותך ללמד אותי P:
שנה טובההההה ומתוקה
יקירתי, שנה טובה גם לך.
אם המנות שלי מעוררות מחשבה והשראה הרי שהשגתי את מטרתי
ואם הן מעוררות השראה אצלך על אחת כמה וכמה
שתי הערות לי על דברייך:
א. הכינוי "חומרים תעשיתיים" – אינו מדוייק. אולי חומרים פחות מוכרים זה נכון, אך מרבית החומרים הללו הם הרבה פחות תעשייתים מחומרים שראיתי שמככבים בכל מטבח וגם אצלך במתכונים כמו אבקת אפיה, קורנפלור, תמציות טעם ועוד כהנה וכהנה שעוברים בשקט פשוט כי התרגלנו אליהם יותר.
ב. לגבי הקביעה "לעולם לא יהיו לי בבית" – הרי שחומרים הללו כבר נמצאים אצלך בבית ובכל בית, כמעט בכל מוצר צריכה מביסקוויטים וקורנפלקס, דרך שוקולד, חלבה וממתקים ועד למוצרי חלב, מעדנים וגלידות ואפילו במזון לתינוקות.
ג. אם את סאקרית של מרקמים אז יש כאן באמת עוד עולם שלם שאפשר לגלות.
ד. יותר מאשמח ללמד אותך ואפילו אני מגלה ספויילר קטן – אני עובד על מגוון של תערובות מייצבים שיהיו לשימוש שווה לכל נפש, זאת אומרת גם בלי לדעת מה זה קסנתן או גואר, ניתן יהיה לקנות מוצר ייעודי להסמכת רוטב, לקרם לג'ל וכו' בשימוש קל ופשוט ואפילו עם מתכונים לדוגמא.
שנה טובה ונפלאה.
אם חלילה השתמעה מדבריי נימה פוגעת בשימוש במילה "תעשייתי" כמובן שזו לא הייתה הכוונה,
כי הסקרנות בלתי נגמרת
מבחינתי זו מילה נרדפת למוצרים המשמשים לקונדיטוריה המקצועית ואינם נמצאים בהישג יד של המטבח הביתי
ולא לאיכות המוצר, כך שזו ממש לא היתה ביקורת,
ובהחלט מבינה את תפיסת העולם שלך בהקשר הזה.
בטוחה שיש עולם ומלואו לגלות, ורק מקווה שיהיה לי הזמן לעשות זאת
כולל לספוילר שלך שנשמע מרתק, מחכה בסבלנות לחשיפה האמיתית בבוא היום…
שיהיה חג שמח וטעים!
טוב. שכנעת אותי. אני אנסה. לא יודעת איך זה עובר אצל יהדות הגולה, אבל אשמתם שנתנו לי להכין.
אני אאלתר.
אה… רק בקשר לקרם דבש אני לא בטוחה. לא חושבת שאני יכולה לקפוץ אליך לגנוב קצת תערובת
wish me luck!
בהצלחה יקירה
את יכולהלהשתמש לקרם גם באגר אגר שבטח יותר זמין שם או לחילופין בכל סוג של עמילן אינסטנט או להכין קרם פטיסייר עם דבש או קצפת עם דבש או אפילו פשוט לערבב דבש לתוך הקרם הסמיך הזה המדהים שיש אצלכם שבא ליד הסקונס, שכחתי איך קוראים לו …..
תודה! אני אלך על זה. קוראים לזה clotted cream. אני אשלח תמונות
שנה טובה!