טעמים של שוקולד ובירה. קרם קינמון ואגוזי לוז. גלידת שמרים למתכון←
חמישה טעמים :
מתוק, מלוח, חמוץ, אוממי, מר
חמישה טעמים – זה כל מה שפקעיות הטעם המצויות על הלשון שלנו, מסוגלות לחוש.
כל הקשת האדירה של תענוגות האכילה, מקורה בשילובים בין חמשת הטעמים הללו.
חמישה טעמי בסיס – אבל עם מגוון אין סופי של ארומות, ניחוחות וטקסטורות.
מקורם הכימי של ארבעת הטעמים הראשונים הוא קל להגדרה:
המתיקות מופיעה כשהחיך פוגש סוכרים שונים המצויים במזון. המליחות מורגשת כשיש במזון נוכחות של מלחים. החמיצות באה ממגע עם חומצות מאכל והאוממי (טעם פיקנטי, מחוזק, מודגש) מקורו בפירוק של חלבונים לחומצות אמינו חופשיות, בעיקר חומצה גלוטמית.
אך אני רוצה להרחיב את הדיבור דווקא על המרירות. הטעם המר הוא הרבה יותר קשה להגדרה מפני שאין לו מקור כימי ברור.
מחקרים מזהים את המקור האבולוציוני לטעם המר כסוג של תמרור אזהרה. המרירות נועדה לדחות את האדם מפני חומרים מזיקים ורעילים. המטרה של הטעם המריר היא לגרום לנו להירתע ולא לצרוך את אותו מאכל מזיק.
אך ראה זה פלא, במהלך השנים פיתח האדם חיבה למגוון רחב של מזונות בעלי טעם מריר – שוקולד, קפה, תה, בירה, קרמל, הדרים והרשימה עוד ארוכה.
לטעמי, זהו תהליך מרתק ומסעיר, האדם הולך נגד טבעו.
אני אמנה שלושה מבטים שונים אל חיבתו הלא טבעית של האדם אל טעם המריר, אשר מבטאים שלושה שלבים בתהליך התפתחותו התרבותית:
א. "קברו אותי בחלקה של עפר ומר לי בפה, כמו עץ השדה" (נתן זך, עץ השדה)
את הסימבוליות הראשונה של המרירות אני מכנה שלב הלידה או הנביטה.
המרירות היא חיבור אל טעמי האדמה. האם הקדומה, הרחם של חיינו, שמצמיחה אותנו, מאכילה אותנו, מגינה עלינו, נותנת לנו מרחב ובית ולבסוף תעניק לנו מנוחה נצחית בבטנה. את אנרגיות החיים הכי עמוקות שלנו אנו שואבים ממנה, משתיקתה, ממרירות העשבים שהיא מצמיחה לנו.
ב. "מלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית, א', כח')
את הסימבוליות האמצעית של המרירות אני מכנה שלב הגדילה או הצמיחה.
המריר מרתיע באופן טבעי? זו בדיוק הסיבה שנרצה לצרוך דווקא אותו.
יש לאדם צורך להתגבר על הטבע. להביע את מרכזיותו. להוכיח שיכולת הבחירה האנושית יכולה לשנות את הטבע הדומם, שהאדם לא נועד רק להיות חלק מן הטבע אלא גם להפעיל אותו, להשתמש בו ולעיתים אף להתגבר עליו כדי להתרומם למעלה ממנו.
הרבה פעמים אני שומע דיבורים של תזונאים בסגנון "האדם לא נועד באופן טבעי" כדי להסביר למה להימנע מלצרוך מאכל כזה או אחר. אך הם שוכחים שהרצון החופשי גובר על הנטייה הטבעית.
ג. "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב, יג)
את הסימבוליות האחרונה של המרירות אני מכנה השלב בו הגיע הרגע לפרוש כנפיים ולעוף.
את הטעמים המרירים אנו נוטים תמיד לשלב עם מתיקות:
להדרים יש מתיקות טבעית. הקפה והקקאו מתמתקים עם סוכר. הכשות שבבירה מתמזגת עם מתיקות הלתת. משקאות הביטר למינהם תמיד מהולים בסירופ מתוק. לקנה הסוכר עצמו יש ארומות מרירות המתבטאות במולסה ובקרמל. אפילו את המרור בפסח אנו כורכים עם חרוסת.
הסיבה היא שההפך ניכר רק מהפכו. אין קיום לאור בלי חושך, לשמחה בלי עצב, לחכמה ללא שיגעון.
לא רק בגלל שהמר הוא המראה של המתוק, אלא בגלל שבת הטעם המרירה משלימה את המתיקות ומוסיפה לה חן. כמו החן הדק של העצבות המוסיף נופך לשמחה, כמו יתרונו של האור כשהוא מפציע מתוך החושך. כמו הקסם שבחטא. כמו היופי שקיים בחוסר השלמות מפני שהוא מותיר מקום להתפתח ולהשתלם.
"נו אתה הרי מנוי על בני האור, אבל יודעת נפשך
שלא היית כלל מגיע אל האור
כן, לא היית מחזיק מעמד באור
ללא / לולא חסות החשיכה"
(מאיר אריאל, באחד משיריו היותר מרהיבים, אך הפחות מוכרים. חובה להאזין!, שפריץ חרוזים ללואיז)
"ולמדנו חובה היא על אדם הלומד חכמה, ללמוד קצת מן השטות ולדעת אותה. כיוון שיש תועלת לחכמה ממנה. כמו שבאה תועלת לאור מן החושך" (זוהר, פרשת תזריע)
שלושה מבטים, שלושה שלבים. כמו תיזה, אנטיתזה וסינטיזה. ימין, שמאל ואמצע. אדמה, אדם ושמיים.
______
הקינוח המוצג בפוסט הזה הוא אחד המעניינים, המורכבים והמרגשים ביותר שיצא לי להכין.
הכל התחיל כשרציתי ליצור מנה שהיא שילוב מתבקש – אם כי לא נפוץ – בין שני מרירים. שוקולד ובירה.
רוב המתכונים המשלבים שוקולד ובירה, עושים שימוש בבירה גינס. המתקתקות , המרירות, הקרמליות והצבע הכהה של הגינס משתלבים נהדר עם השוקולד, בעל התכונות המקבילות.
אבל כמי שמתחקה תמיד אחרי מטבח ישראלי, בבואי להכין את מנת השוקולד ובירה שלי, עמדה לנגד עיני דוקא בירת גולדסטאר המקומית שלנו, שאני כל כך אוהב.
(לאחרונה ניתן להשיג את הגולדסטאר גם בגרסא הכהה הנקראת דארק רוסט ומלבד טעמה המשובח, היא תתאים ביותר למנה הזו).
כמו בהרבה מהקינוחים שלי, גם הפעם התחלתי עם מרמלדה (איך אפשר בלי…) על טהרת בירה גולדסטאר. בעקבות משחק מילים שרץ לי בראש רציתי ליצור "gummy beer"...זאת אומרת, לא מרמלדה במרקם ה"בצק פירות" הצרפתי, אלא דווקא במרקם סוכריות ג'לי של ילדים, מה שמכונה "גומי יין".
התוצאה מצאה חן בעיני מאוד, מפני שהטעם המובחן של הגולדסטאר נשמר היטב, את ההוכחה לזה קיבלתי כשתומר בא לצלם את המנה, טעם את המרמלדה ואמר: היי, זה גולדסטאר!!…
ותראו כמה יפים ומתוקים הם:
במרכז המנה עומדת עוגת שוקולד שעשויה עם גולדסטאר ומצופה בגנאש קרמי של שוקולד ובירה.
את שאריות הגנאש שנותרו לי מהעוגה יצקתי לתבניות סיליקון קטנטנות בצורת חצי כדור ושלחתי לקירור. לאחר שהתייצבו – קיבלתי מעין טראפלס עם בת טעם נעימה של בירה. כדי לחזק את טעם הבירה, בחרתי שלא לגלגל את הטראפלס בקקאו כמקובל, אלא דווקא באבקת לתת. טעם הלתת הדגיש את טעמי הבירה וכבונוס קיבלתי מראה דמוי אבן שהשתלב ויזואלית נהדר בטעמי האדמה של המנה:
אך בירה זה לא רק טעם, בירה זה קודם כל קצף – בעזרת שימוש באמולסיפייר טבעי, הצלחתי לייצב את קצף הבירה ולעטר איתו את המנה, כך שחוויית האכילה של המנה, תדמה ככל הניתן לחווית שתיית הבירה.
אז יש לנו לתת, מרירות וקצף – מה עוד יש בבירה? – שמרים!
אל גלידה לבנה, תמימה למראה, שתהליך הכנתה זהה להכנת גלידת וניל בסיסית, הוספתי מעט שמרים ונתתי לה לתסוס , ממש כמו שמתסיסים לחם, או בירה. טעם השמרים חדר אל הגלידה והפך אותה למסעירה, לא פחות.
את הגלידה הושבתי על קראמבל לא אפוי שעשוי מחמאה, סוכר חום כהה, לתת וקקאו – שילוב המרכיבים הללו יצר קראמבל בצבעי אדמה והבחירה לא לאפות אותו העניקה לו מרקם דמוי בוץ.
לסיום, כדי לחזק את טעמי האדמה והארומות המרירות של המנה הוספתי לה קרם בטעם קינמון ואגוזי לוז מקורמלים שמעניקים לה עוד מימדים של טעם כדי ליצור השתקפות ועומק.
אני אסיר תודה לתומר שפרן, צלם מוכשר וחבר יקר, שבצילומיו הבין את נשמתה של המנה ותיעד באופן מושלם את כוונת המשורר.
טעמים של שוקולד ובירה. קרם קינמון ואגוזי לוז. גלידת שמרים
לא, אתה גאון!אני אפילו לא יכולה לדמיין את הטעם.. נשמע מסעיר!
תודה רבה יקירה. אכן בשבילי זה היה אחד המסעירים גם ליצור וגם לטעום.
He is an evil genious!!!
מקסים, מעורר את תאבונם של כל חסידי הבירה. ומה עם האחרים?
המדע בשירות הקונדיטוריה,מדהים כמה אינפורמציה וחומר לימוד משולבים במנה אחת.קראתי את כל הקישורים לחומרים השונים וצללתי לשעה בניבכי הסוכרים והאימולסיפיירים מממממ:מרשים ,מרתק,מעניין,מחכים ,מלמד ועוד…תודה!
אכן צדקת ידידי – הידע המדעי הוא בעיני מנוע ופלטפורמה ליצירתיותו של השף. שרק נמשיך ללמוד וללמד, לשמור ולעשות
יניב, זה נשמע OMG! אני מחכה להזדמנות לטעום את המנה המופלאה הזאת!
תודה ישראל. גם בעיני זו אחת המנות הטובות. אשמח להזדמנות שכזו.
איזו מנה מגניבה
אהבתי מאוד את החדשנות והטעמים המסקרנים…
שילובים שטרם טעמתי, ואני סקרנית להפליא
אתה בהחלט לא מפסיק להפתיע יקירי
תודה לך. ואם מדברים על הפתעות אולי באמת הגיע זמן לאיזה מפגש לזכר הימים ההם…בתנאי שתביאי מהקינוחים המדהימים שלך
בשמחה גדולה
אבל אחרי כל הקינוחים המדהימים שאתה מעלה כאן מתביישת לתת לך לטעום אפילו עוגיית חמאה
למה עוגיית חמאה אם אפשר עוגת גבינה טרופית עם טויל בצורת דקל? זה תפס אותי….