בילדותי ביליתי המון בקרית ביאליק. סבא מאיר היה גר בקריית ביאליק. מאוד אהבתי להיות אצל סבא מאיר.
הביקורים אצל סבא מאיר היו ליניב הילד מסע כפול. אל העבר שהוא מתגעגע אליו ואל העתיד שהוא שואף אליו.
אל העבר על שום מה? כי הנסיעה לקרית ביאליק היתה בשבילי כמו נסיעה למרוקו. אותה מרוקו שסבא כל כך אהב, כל כך התגעגע, תמיד היה חצי כאן וחצי שם. כל דבר אצל סבא הזכיר לי את מה שלא באמת הכרתי. לקום עם סבא בבוקר, ריח התה עם הנענע והקפה השחור המבושל, ההליכה המשותפת אל בית הכנסת, מראה המגבעת שלו, ריח הזקן וכף היד בעת שנשקתי לו, השיחות שלו עם החברים שכל כך אהב בשפה שלא הכרתי אך ליבי יצא אליה, התפילות, הפיוטים, קריאת התורה, ההתחבאות מתחת לטלית בשעת ברכת הכהנים, הטבק להרחה. אחר כך החזרה לבית סבתא, ריחות התבשילים, הסלטים, הקידוש, הזמירות, ספרי הקודש בארונות, תמונות הקדושים על הקירות, הכל היה לקוח כמו מארץ אחרת, בזמן אחר, בעולם אחר, כל כך רחוק ועם זאת כל כך קרוב.
והעתיד? שאפתי להיות בדיוק כמו סבא מאיר. תלמיד חכם, עוסק בתורה, בעיקר בקבלה, בקי בפרטי הפרטים של המסורת, שליח ציבור, מכובד על הקהילה, חזן, קורא בתורה, הכתובת לכל שאלה. סבא מאיר היה מודל החיקוי הבלתי מעורער שלי.
סבא מאיר היה איש של אמת ואת האמת שלו היה נוטה להגיד ללא שום סינון, הוא לא התחשב במי שומע אותה, לא עניין אותו מה יגידו עליו. סבא לא ידע מה זה פוליטיקלי קורקט. גם ממני הוא לא חסך ביקורת כשהיתה לו כזאת. אני זוכר שלפעמים בילדותי הייתי מאדים מבושה, נפגע עד עמקי נשמתי מעוצמת הביקורת שלו, אבל זה לא גרם לי להתרחק, להיפך, יותר ויותר נמשכתי אליו, רציתי לעמוד בסטנדרטים המחמירים שלו, הערצתי את היכולת הזאת להיות נאמן רק לאמת ללא שיקולים חברתיים, התפללתי שיום אחד גם אני אהיה כזה.
__________
יש נטייה לזכרונות להיצמד לתמונות, גם אם הן לא תמיד קשורות אליהן בקשר ישיר.
ליד הבית של סבא מאיר בקרית ביאליק היתה מכולת, אולי בעצם קיוסק. שם המקום היה "בדוסה".
ליד מכולת בדוסה עמדה תחנת האוטובוס ממנה היינו יורדים ועולים בדרך אל סבא וממנו. ליד מכולת בדוסה היינו עוברים בכל פעם שהלכנו עם סבא לבית הכנסת או כשחזרנו ממנו.
איכשהו המראה הזה, השם הזה – בדוסה – הפך להיות אצלי חלק מזיכרון בית סבא, סימבול אודיטורי וויזואלי לזיכרון קריית ביאליק, שהיתה מרוקו הקטנה של ילדותי.
בשנת 2008, עת הייתי השף של מסעדת "ג'אפרו", הגיע אלי לראיון עבודה טבח נחמד וחייכן, התיישבנו בחצר ושאלתי לשמו.
– ניר בדוסה
– מאיפה אתה?
– קריית ביאליק
– באמת? יש לך קשר לבדוסה מהמכולת?
– בוודאי! זו המשפחה שלי!
בום!!!! באותו רגע הבחור הזה התקבל לעבודה. את המשך הראיון לא ממש שמעתי. ניר בדוסה ייצג באותו רגע בשבילי את החיבור המדוייק שאותו אני מנסה לבשל כל חיי, פיסה מילדותי בתוך בגרותי, פיסה מהמסורת היהודית בתוך האוכל החילוני המודרני שלי, פיסה ממרוקו שמעולם לא הייתי בה בתוך המטבח הישראלי שאני לא מפסיק לחפש אותו.
והנה אני שף במסעדה ביקנעם, כל כך קרוב לקרית ביאליק, כל כך קרוב לסבא ועם זאת כל כך רחוק.
ניר בדוסה ייצג בשבילי את סבא מאיר.
אני יודע שחלק מהטבחים התלוננו בהתחלה שאני יותר סלחן אל השגיאות שלו מאשר אל אחרים, איך יכול להיות שאני מחזיק טבח שלא יכול לטעום כשהוא מכין מנות לא כשרות? שלא עובד בשבת? מקווה שעכשיו הם מבינים אותי יותר.
ובאמת, אחרי מאמץ אמיתי ואוהב משני הצדדים, בדוסה הפך להיות חבר אמיתי ואהוב וגם אחד הטבחים המוכשרים, יעילים ומסורים שיצא לי לעבוד איתם.
באחד הימים התחשק לי להכין מנת טרטר דג. רציתי למצוא דרך לקרב את הדג הנא, הקר והמעודן, אל החיך הישראלי החם והסוער. כך עלה במוחי הרעיון להכין סלט עגבניות בטעמים מרוקאיים, חריף, חמוץ, עשבוני, ווריאציה על הסלט מבית סבתא ואותו לערבב עם קוביות הדג. ידעתי שאת הטעם המדוייק שאני רוצה לסלט כזה צריך לקבל מהידיים של ניר בדוסה. קראתי לו ונתתי לו הוראות איך להכין את הסלט הזה. הוא הכין. הסלט היה מושלם.
– איך קוראים לסלט הזה? – הוא שאל
ואני באינסטינקט של רגע עניתי:
– סלט בדוס!
מאותו רגע זה הפך לשמו הרשמי של הסלט ומאותו רגע הפך סלט בדוס למרכיב הכרחי במטבח של נחלאות. כל טבח שעבד איתי מכיר את המושג "סלט בדוס", גם מי שלא הכיר את בדוס עצמו. כבר שמעתי את המילים האלו נאמרות במבטא רוסי, אנגלי, אתיופי, ערבי, איטלקי, יווני, אפילו אריתראי וסודני.
הפוסט הזה אינו על מנה אלא על תוספת קטנה, כמעט קישוט, אבל כזו שנצמדת להרבה מאוד מנות שלי ונותנת להן את הערך המוסף שלהן. סלט בדוס יכול לבא כמעט מעל כל דבר, דגים, עופות, קציצות, טלה, תבשילים, סנדוויצ'ים, סלטים, אין לזה סוף.
בעצם כבר השתמשתי בבלוג הזה בסלט בדוס במנת השוק טלה שלי והיום אספר על חיבורים נוספים שלו לדגים, לבשר, לחצילים ולריזוטו.
יש לי גם מנה של לאפה עם שרימפס, לבנה וסלט בדוס, אבל אותה אתן בפוסט נפרד מתוך כבוד לסבא מאיר.
__________
סבא מאיר נפטר לפני ארבע שנים. בשנים האחרונות כמעט ולא הלכתי אליו. לא הייתי מסוגל. התביישתי.
ידעתי שהוא מאוכזב מהדרך שבחרתי לעצמי, ידעתי שהציפיות שלו ממני נכזבו. מבחינתו חטפה אותי אותה רוח רעה שחטפה כל כך הרבה מבני מרוקו ארצו האהובה בבואם לארץ ישראל והרחיקה אותם מהמסורת שאליה היה נאמן כל חייו.
למרות היותו איש אמת הוא מעולם לא אמר לי כלום בעניין. אבל הוא לא היה צריך, המבט העצוב בעיניים שלו כשהסתכל עלי הסגיר הכל, איש אמת כמוהו לא יכול להסתיר את אשר על ליבו ואני מול המבט הזה חזרתי להיות אותו ילד מבוהל ונכלם, לא יכולתי לשאת את המבט הזה ועל כן נמנעתי ממנו.
אני מקווה שאם סבא רואה אותי עכשיו, קורא, שומע, מאיזה עולם עליון, אולי הוא מבין אותי יותר, אולי בכל זאת הוא גאה בי. אבל גם אם הוא עדיין מסתכל עלי באותו חיוך עוצמתי, מגחך, רב אמת שלו, אני מקבל אותו באהבה.
אוי, פוסט הורס.הורס. קראתי,דמיינתי,התרגשתי…וגם מעט קינאתי-במשפחתיות,בכבוד,באהבה,בחמלה,בחיים שהיו ואינם והם מצטיירים בדמיוני כה קשים ויפים ומלאי מתוכן. תענוג לקרוא.
ולמנות…אללי, איזה יופי של מתכונים וגם צילומים נפלאים. נעשיתי רעבה…
תודה על פוסט מענג ביותר. אינני מגיבה והנה,זה קרה…כנראה לא סתם.
הבן יקיר לי, לא התרחקת מסבא. למרות שהדרך של כל אחד מכם שונה כל כך, הדחף הוא אותו דחף. הליכה אחרי אמת פנימית ש"לא עושה חשבון" לסביבה ולנורמות שלה. המוטו של סבא היה "לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלוהים הוא". זה גם המוטו שלך.
אין לך מושג עד כמה אבא התרגש כשקראתי לו את הפוסט הזה. גם הוא נכנס למנהרת הזמן ונחת במחוז גידולו.
תענוג לקרוא את מה שאתה כותב, ילד מוכשר שלי.
אמאשלו, התגובה שלך הגירה דמעות מעיני- את חייבת להיות אשיות מיוחדת ומופלאה שכך את אומרת לילדך,שאהבת. בטוחני שבנך התרגש מאוד לקרוא את הקבלה,החמלה והשמחה שלך בו.ושל סבו.בריאות ואהבה לכם.
יניב, הפוסט שלך ספוג באהבה. כשקראתי הרגשתי שאהבה "קופצת" מבין המילים ועוטפת גם אותי. ובעניין ארצי יותר: מה הכוונה בפילפל שיפקה? האם אתה מתכוון לכבוש המוחמץ הזה או שיש להשיג כאלו טריים?
איזו נוסטלגיה. עוררת בי געגועים לימים עברו.
אוי, פוסט הורס.הורס. קראתי,דמיינתי,התרגשתי…וגם מעט קינאתי-במשפחתיות,בכבוד,באהבה,בחמלה,בחיים שהיו ואינם והם מצטיירים בדמיוני כה קשים ויפים ומלאי מתוכן. תענוג לקרוא.
ולמנות…אללי, איזה יופי של מתכונים וגם צילומים נפלאים. נעשיתי רעבה…
תודה על פוסט מענג ביותר. אינני מגיבה והנה,זה קרה…כנראה לא סתם.
שוב תודה ותבורכנה ידייך.ואתה.תבורך.
טליה
תודה רבה טליה. התרגשתי.
הבן יקיר לי, לא התרחקת מסבא. למרות שהדרך של כל אחד מכם שונה כל כך, הדחף הוא אותו דחף. הליכה אחרי אמת פנימית ש"לא עושה חשבון" לסביבה ולנורמות שלה. המוטו של סבא היה "לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלוהים הוא". זה גם המוטו שלך.
אין לך מושג עד כמה אבא התרגש כשקראתי לו את הפוסט הזה. גם הוא נכנס למנהרת הזמן ונחת במחוז גידולו.
תענוג לקרוא את מה שאתה כותב, ילד מוכשר שלי.
אמאשלו, התגובה שלך הגירה דמעות מעיני- את חייבת להיות אשיות מיוחדת ומופלאה שכך את אומרת לילדך,שאהבת. בטוחני שבנך התרגש מאוד לקרוא את הקבלה,החמלה והשמחה שלך בו.ושל סבו.בריאות ואהבה לכם.
יניב, הפוסט שלך ספוג באהבה. כשקראתי הרגשתי שאהבה "קופצת" מבין המילים ועוטפת גם אותי. ובעניין ארצי יותר: מה הכוונה בפילפל שיפקה? האם אתה מתכוון לכבוש המוחמץ הזה או שיש להשיג כאלו טריים?
תודה איריס
אכן שיפקה מוחמץ . אחד מחומרי הגלם האהובים עלי.
תודה!
צילומים נהדרים, נראה טואוב, אתה נראה שף..