עיון בפרשת וישב
מוביל ל:
משחקי עוגות שמרים
"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻונִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹונֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹותוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹותוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹום".
פרשת וישב מספרת את סיפורו של יוסף הצדיק.
לא סתם מכנים אותו כך, הוא באמת היה צדיק. לא סתם אביו יעקב אהב אותו יותר מכולם, הוא באמת היה ילד מיוחד. לא סתם הוא מצליח בכל אשר הוא עושה, הוא באמת מוכשר. לא סתם הוא פותר חלומות, יש לו באמת אינטואיציה רוחנית חזקה.
ובכל זאת, קריאה בסיפורו של יוסף יוצרת תחושה חזקה של אי נעימות. נראה שיוסף מודע יותר מדי לכישרונו, לחוכמתו ולייחודו.
פרשת וישב מעמידה במרכזה את הדילמה המלווה כל יוצר, כל אדם המרגיש שיש לו שליחות, שיש לו מסר מיוחד להעביר לעולם. מצד אחד להיות מודע לעצמו, לא להתעלם משליחותו, לא לברוח כיונה הנביא מקול אלוהים הקורא אליו ומצד שני לא לחוש יתרון על אחרים, לא להתנשא, לא להתנכר, לא לזלזל ולא להיות דיקטטור רוחני.
פרשת וישב מלמדת את יוסף את מידת הענווה.
וַיַּחֲלֹום יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹוא אֹותוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻומִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻומָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻובֶּינָה אֲלֻומֹּותֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻומָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: הֲמָלֹוךְ תִּמְלֹוךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁול בָּנוּ? וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹוא אֹותוֹ, עַל חֲלֹומֹותָיו וְעַל דְּבָרָיו. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹותוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִוים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ? הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִימְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְךָ אָרְצָה? וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.
חלומו של יוסף אינו הבל והוא אכן עתיד להתגשם, אך הדרך בה הוא בוחר לספר זאת לאחיו לוקה ביהירות וכך הוא יוצר אצל אחיו התנגדות לבשורתו.
התוצאה העגומה של גישתו היא שנאת אחים המובילה לנפילתו לבור ולמכירתו לעבד במצרים.
גם במצרים הוא מצליח מאוד ובמהרה הוא הופך מעבד למנכ"ל משרדו ואיש אמונו של פוטיפר שר הטבחים.
וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָה אִיתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹושֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹותוֹ וַיַּפְקִידֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ.
אין בכך ספק, האיש מוכשר. אבל שוב אותה רוטינה חוזרת על עצמה ובליבו של יוסף נוצר בלבול בין הכשרון האמיתי לבין ההתנשאות הבלתי מוצדקת.
במהרה, אשת אדונו מנסה להשכיב אותו, כשהוא מסרב היא מאשימה אותו באונס והוא מוצא את עצמו בבית האסורים.
וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹואַר וִיפֵה מַרְאֶה…וַתִּישָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹונָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר: שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן…וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִימָּהּ. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר: שִׁכְבָה עִימִּי! וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה…וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר: רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ, בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל…וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ, עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ. וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי…וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ… וַיִּחַר אַפּוֹ. וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹותוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּוהַר
יוסף אינו חוטא בזימה, אך הוא שוב חוטא ביוהרא.
אבל כישרון זה כישרון וגם בבית האסורים יוסף מצליח, אפילו שם הוא הופך מאסיר למנהל. לשר האופים וגם לשר המשקים הוא פותר חלומות בדיוק מופלא, הרי האינטואיציה שלו, היצירתיות שלו, אינה יודעת גבולות
וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִינּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּוהַר. וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּוהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִים אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּוהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹושִׂים שָׁם, הוּא הָיָה עֹושֶׂה.
אבל שוב האגו, שמץ היוהרא, מעכב אותו. הוא חושב שזה נגמר ועכשיו בזכות כשרונו יתוקן העוול שנעשה לו.
כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִיתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי גֻנֹּוב גֻּונַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.
אבל
וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.
שלוש נפילות היה צריך לחוות יוסף לאורך כל הפרשה כדי להבין איך לגשר על הפער בין הכרת ערך עצמו לבין מידת הענווה, עד שבפרשה הבאה, פרשת מקץ, יאמר לפרעה:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: בִּלְעָדָיי! אֱלֹוהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.
זהו. הלקח נלמד. יוסף מוכן להיות מנהיג, נושא הבשורה.
מנהיגים נוטים או להתבצר במגדל השן ולהתנתק מ-"ריצפת" הציבור, או להתמכר כנרקומן לאהבת הקהל ולכן לתת לו מה שהוא רוצה במכנה המשותף הנמוך ביותר. האמת היא ששתי הדרכים פסולות. מנהיג, בין אם הוא מדיני וציבורי ובעיקר אם הוא אומנותי ורוחני, צריך לרומם את הציבור ולהוביל אותו קדימה, לקבל גם החלטות קשות, להגיד גם דברים לא פופולריים, אבל לעשות את זה כל הזמן מתוך אהבת אדם, מתוך ענווה, מתוך ידידות ומתוך הזדהות עם כל אדם, מסעו ותלאותיו ומתוך הזדהות בלתי פוסקת עם צלם האלוהים בו נברא כל דבר.
דמוקרטיה נוטה לחנך את מנהיגיה להתרפס בפני הקהל הבוחר אותם, לא לעשות את מה שנכון אלא את מה שנראה טוב, לזלזל בציבור על ידי הבטחות כוזבות ותעלולים תקשורתיים. דיקטטור, לעומת זאת, נוטה להיות כל כך בטוח במקומו עד כדי שכחת הציבור שאותו הוא אמור להנהיג, התנתקות מצרכי הציבור ועיסוק בטובת עצמו. זאת כמו זאת דרכים פגומות ומסוכנות.
למעשה, אין באמת פתרון קסמים או דרך מושלמת, בסופו של דבר הכל נתון על כף המאזניים של אחריותו האישית וגדלות הנפש של המנהיג עצמו.
מעשה ברבן גמליאל הנשיא ורבי יהושע שהיו שטים בספינה. אמר לו רבן גמליאל: כל כך הרבה חכמה יש בידך ואתה עולה בספינה לצרכי פרנסתך? אמר לו: עד שאתה תמֵהַ עלי, תְמַה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, אלעזר בן חסמא ויוחנן בן גודגדא, שהם חכמים עד כדי שיודעים לשער כמה טיפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. נתן רבן גמליאל דעתו למנותם לעסוק בצרכי ציבור כדי שיהיו מתפרנסים מאותה השררה. שלח להם – ולא באו. חזר ושלח – ובאו. אמר להם: כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם! שנאמר: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה" (מסכת הוריות, פרק י)
שליח ציבור, מדיני או רוחני, חייב קודם כל לחנך את עצמו, לראות עצמו ככלי ולא כמטרה, כשליח ולא כמלך ורק אז אולי יזכה ובשורתו תוכל להישמע ויוכל לפעול בשם האל לטובת העולם.
———————
וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. וַיַּעֲזֹוב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִיתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל.
בצק שמרים מסמל בעיני בדיוק את השילוב הזה, בין גבהות ובסיסיות.
מצד אחד השמרים מותחים את הבצק ומגביהים אותו אל על, אך מצד שני יוצרים את מזונו הבסיסי ביותר של האדם, רך, חמים, ניחוחי, ביתי ועמוס בזיכרונות ונחמה.
האם יש מאכל שראוי לכינוי אוכל נחמה, אוכל זיכרונות ואוכל אהבה יותר מעוגת שמרים?
הפוסט הזה יעסוק בבצק שמרים רך, עסיסי ומתוק. בצק שיכול להיות בסיס למגוון עצום של מאפים, עוגות וחלות מתוקות מלאות בנחת שבת.
המוציא לחם מן הארץ. זה השילוב הראוי. לצאת, לא לנוח, להגביה עוף, אבל תמיד לזכור את הארץ. לא לחינם יוסף לומד את הלקח האחרון שלו דווקא משר האופים, הוא לומד את חכמת השמרים.
בשבילי אין כמו העוגות הללו לסכם את מה שניסיתי בדם ליבי לומר במילים נרגשות. לשלב יצירה בחדרי חדרים עם אהבת הרחוב, נדודים למרחקים עם חזרה הביתה, תאווה עם אהבה, מורכבות עם פשטות, עידון עם עממיות, מנהיגות בלי פשרות והזדהות עם כל נברא, נבואת זעם עם אהבת אדם.
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹועִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּנִי! וַיֹּאמֶר לוֹ: לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר…וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹועֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר: מַה תְּבַקֵּשׁ? וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹועִים?.
משחקי עוגות שמרים
רוגלעך
מרכיבים:
- לכ – 40 רוגלעך:
- 1 כמות בצק שמרים
- למלית:
- 150 גרם שוקולד מריר
- 150 גרם חמאה רכה
- 40 גרם קקאו
- 200 גרם סוכר חום כהה
- ביצה טרופה
- 1 כפית משחת וניל או תמצית וניל טהורה
- 1 כוס סירופ סוכר
הוראות הכנה
- למלית:
- במיקרוגל ממיסים יחד שוקולד וחמאה ומערבבים עד לתערובת אחידה וחלקה.
- מערבבים קקאו וסוכר ובוחשים אל תוך השוקולד עד לקבלת קרם אחיד.
- מצננים כמה שעות בטמפרטורת החדר, עד למרקם של ממרח.
- מרדדים את הבצק למלבן ברוחב 20 ס"מ ובעובי 3 מ"מ,
- מורחים את הבצק במלית ומקפלים לשניים לרוחב.
- מורחים את המלבן המקופל בעוד שכבה של מלית.
- חותכים את הבצק לרוחב למלבנים ברוחב 10 ס"מ,
- חותכים כל מלבן ל- 2 משולשים.
- מגלגלים כל משולש לסהרון.
- מסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומתפיחים 1 – 2 שעות, עד הכפלת הנפח.
- מברישים את הרוגלעך בביצה טרופה.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב -160 מעלות, 15 – 20 דקות, עד הזהבה.
- מערבבים סירופ סוכר ווניל.
- מיד בצאת הרוגלעך מהתנור ובעודם על התבנית, מברישים אותם בנדיבות רבה בסירופ המתובל.
- חוזרים על הפעולה פעם נוספת.
- משאירים את הרוגלעך על התבנית לפחות שעה לפני שמרימים אותם.
שושני קינמון בזיגוג שמנת – וניל
מרכיבים:
- לכ – 25 מאפים אישיים:
- 1 כמות בצק שמרים
- למלית:
- 100 גרם חמאה רכה
- 200 גרם סוכר חום כהה
- 20 גרם קינמון
- ביצה טרופה להברשה
- לזיגוג:
- 200 גרם אבקת סוכר
- 50 גרם חמאה רכה
- 60 גרם גבינת שמנת
- 2 טיפות מחית וניל או תמצית וניל טהורה
הוראות הכנה:
- מרדדים את הבצק לעלה מלבני בעובי 3 מ"מ.
- מורחים את הבצק בחמאה רכה
- מערבבים סוכר וקינמון ומפזרים בשכבה אחידה על הבצק.
- עוברים על הבצק עם המערוך בתנועות לחיצה קלות לצורך הדבקת המלית.
- מגלגלים את הבצק לגלילה מהודקת.
- עוברים על הגלילה עם המערוך בתנועות לחיצה קלות לצורך השטחה קלה.
- חותכים את גלילת הבצק למקטעים בעובי 1.5 ס"מ.
- מניחים את הבצק בתבנית על נייר אפיה.
- מתפיחים את השושנים 1 – 2 שעות, עד להכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, כ- 15 דקות, עד הזהבה..
- לזיגוג: מערבבים את כל החומרים ומחממים קלות במיקרוגל עד למרקם דליל.
- יוצקים כף אחת של זיגוג על כל מאפה.
עוגת שי"ן תי"ו – שמרים, תמרים
מרכיבים:
- ל – 3 עוגות בתבנית אינגליש קייק:
- 1 כמות בצק שמרים
- 500 גרם ממרח תמרים
- ביצה טרופה
- סילאן
הוראות הכנה:
- מחלקים את הבצק לשלושה חלקים.
- מרדדים כל חלק לעלה מלבני בעובי 3 מ"מ.
- מורחים בממרח תמרים ומגלגלים לגלילה מהודקת.
- עוברים על הגלילה עם המערוך בתנועות לחיצה קלות לצורך השטחה קלה.
- חוצים את הגלילה במרכזה לאורך, כך שהמלית נחשפת.
- מפתלים את שני החלקים זה על זה למעין "בורג" כאשר המלית כלפי חוץ, מניחים את העוגה בתבנית אינגליש קייק משומנת בחמאה.
- מתפיחים את העוגה 1 – 2 שעות, עד להכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, כ – 35 דקות, עד שהעוגות זהובות ומוכנות.
- אחרי האפייה, בעוד העוגה חמה, מברישים את העוגה בסילאן עד שהיא מצופה כולה.
- מצננים את העוגה על רשת לפחות שעה לפני שפורסים.
עוגת שמרים מתוקה – מלוחה עם בטטה וגבינה כחולה
מרכיבים
- ל – 3 עוגות בתבנית אינגליש קייק:
- 1 כמות בצק שמרים
- 500 גרם גבינת שמנת
- 150 גרם גבינה כחולה מגורדת
- לאפיית הבטטה:
- 2 בטטות גדולות
- 40 גרם חמאה מומסת
- 1/4 כפית צ'ילי גרוס
- 2 כפות דבש
- 1/2 כפית מלח
- ביצה טרופה
- סירופ סוכר
הוראות הכנה:
- לאפיית הבטטה:
- קולפים בטטות וחותכים לקוביות
- מערבבים את קוביות הבטטה עם חמאה, דבש, מלח וצ'ילי.
- אופים ב- 200 מעלות, 12 דקות, עד שקוביות הבטטה רכות וזהובות.
להרכבת העוגה:
- מחלקים את הבצק לשלושה חלקים
- מרדדים כל חלק לעלה מלבני בעובי 3 מ"מ.
- מורחים את הבצק בגבינת שמנת, מפזרים מעל קוביות בטטה וגבינה כחולה מגורדת.
- מגלגלים את בצק לגלילה מהודקת.
- עוברים על הגלילה עם המערוך בתנועות לחיצה קלות לצורך השטחה קלה.
- חוצים את הגלילה במרכזה לאורך, כך שהמלית נחשפת.
- מפתלים את שני החלקים זה על זה למעין "בורג" כאשר המלית כלפי חוץ, מניחים את העוגה בתבנית אינגליש קייק משומנת בחמאה.
- מתפיחים את העוגה 1 – 2 שעות עד להכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, כ – 35 דקות, עד שהעוגות זהובות ומוכנות.
- אחרי האפייה, בעוד העוגה חמה, מברישים את העוגה בזיגוג קל של סירופ סוכר.
- מצננים את העוגה על רשת לפחות שעה לפני שפורסים.
מאפה פרג
מרכיבים:
- לכ – 25 מאפים אישיים:
- 1 כמות בצק שמרים
- מלית פרג
- ביצה טרופה
- 2 כפות פרג שלם
- סירופ סוכר
הוראות הכנה
- מרדדים את הבצק למלבן ברוחב 20 ס"מ ובעובי 3 מ"מ,
- מורחים את הבצק במלית ומקפלים לשניים לרוחב.
- חותכים את הבצק לרוחב למלבנים ברוחב 10 ס"מ,
- יוצרים בכל מלבן חתך לאורכו, אך משאירים אותו מחובר בבסיס.
- מפרידים מעט את הרצועות החתוכות לקבלת צורת V.
- מסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומתפיחים 1 – 2 שעות, עד הכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה ומפזרים זרעי פרג שלמים.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, 15 – 20 דקות, עד הזהבה.
- בצאת המאפים מהתנור ובעודם חמים מברישים אותם בסירופ סוכר.
לחמניות שקדים
מרכיבים:
- לכ – 30 לחמניות:
- 1 כמות בצק שמרים
לקרם שקדים:
- 100 גם חמאה רכה
- 100 גרם סוכר
- 100 גרם אבקת שקדים
- 2 ביצים
- 2 כפות רוזטה (תרכיז שקדים)
- 20 גרם עמילן לקרם
- ביצה טרופה
- 100 גרם פרוסות שקדים מולבנים
- 1 כוס רוזטה (תרכיז שקדים)
הוראות הכנה
- להכנת הקרם:
- טוחנים יחד במעבד מזון את כל המרכיבים 3 דקות, עד לקבלת קרם אחיד, חלק ורך.
- מצננים במקרר כמה שעות עד שהקרם מגיע למרקם של ממרח סמיך.
- ללחמניות:
- מרדדים את הבצק למלבן בעובי 3 מ"מ.
- חותכים את הבצק לריבועים של 10*10 ס"מ.
- מניחים במרכז כל ריבוע בצק כף של קרם שקדים.
- סוגרים את כל קצוות הבצק מעל הקרם לקבלת מעין כיסן מהודק.
- מגלגלים את כיסן הבצק שנוצר לכדור .
- מניחים כל כדור בצק בתבנית מאפינס אישית, משומנת בחמאה.
- מתפיחים 1 – 2 שעות, עד הכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה ומפזרים פרוסות שקדים.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, 15 – 20 דקות, עד הזהבה.
- בצאת המאפים מהתנור ובעודם חמים מברישים אותם ברוזטה.
לחמניות חלב
מרכיבים:
- לכ – 30 לחמניות:
- 1 כמות בצק שמרים
- קרם חלב
- ביצה טרופה
- 2 כפות שומשום
- סירופ סוכר
הוראות הכנה
- מרדדים את הבצק למלבן ברוחב 20 ס"מ ובעובי 3 מ"מ,
- מורחים את הבצק בקרם חלב ומקפלים לשניים לרוחב.
- חותכים את הבצק לרוחב לרצועות ברוחב 3 ס"מ.
- מותחים את רצועת הבצק, מפתלים אותה למעין בורג ואז מחברים את הקצוות לעיגול דמוי בייגלה.
- מסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומתפיחים 1 – 2 שעות, עד הכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה ומפזרים שומשום.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, 15 – 20 דקות, עד הזהבה.
- בצאת המאפים מהתנור ובעודם חמים מברישים אותם בסירופ סוכר.
- גיוון:
- במקום קרם חלב ניתן למרוח את הבצק בריבת חלב ולפזר מלמעלה שבבי קוקוס או למרוח בשוקולד לבן מומס ולפזר מלמעלה פירורי עוגיות.
לחמניות סוכר
מרכיבים:
- לכ – 20 לחמניות:
- 1 כמות בצק שמרים
- ביצה טרופה
- גבישי סוכר או סוכר חום דמררה
- סירופ סוכר
הוראות הכנה
- מחלקים את הבצק לחתיכות של 50 גרם.
- מגלגלים כל חלק ללחמנייה עגולה.
- מסדרים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומתפיחים 1 – 2 שעות, עד הכפלת הנפח.
- מברישים בביצה טרופה ומפזרים גבישי סוכר או סוכר חום כהה.
- מחממים תנור ל- 160 מעלות ומניחים בתחתיתו תבנית עם מים.
- אופים ב – 160 מעלות, 15 – 20 דקות, עד הזהבה.
- בצאת המאפים מהתנור ובעודם חמים מברישים אותם בסירופ סוכר.
- גיוון:
- במקום לחמניות ניתן להכין גם כחלה מתוקה.
שאלה: האם הבצק יצא מוצלח גם ללא משפר האפיה?
הבצק עצמו יצא מוצלח. מה שייפגע זו יכולתו לשמור על טריות ורעננות לאורך כמה ימים.
אם כן זה מתאים לי. בכל מקרה אני מקפיאה…
האם ניתן להקפיא לפני האפיה? או אולי לאפות מחצית מהזמן ואז להקפיא?
אין כמו בצק שמרים שאך יצא מהתנור…
הי איריס, את צודקת, ניחוח הטריות ואדי התנור הם אכן שם המשחק.
ניתן להקפיא בכמה מצבים:
א. להקפיא את הבצק המוכן אחרי שתפח תפיחה אחת. במקרה כזה יש להפשיר במקרר ואז לרדד ולהמשיך לפי המתכון.
ב. להקפיא את הבצק המרודד, ממולא ומגולגל לפני ההתפחה השנייה, במקרה כזה יש להפשיר בטמפרטורת החדר במשך מספר שעות עד שהבצק מכפיל נפח ואז לאפות.
ג. לאפות את המאפה 80% ואז להקפיא. במקרה כזה ניתן לעטוף בנייר כסף ולהפשיר בתנור בחום נמוך,או להפשי בחוץ ואז להכניס לתנור לעוד מספר דקות של אפייה.
תודה!