עיון בפרשת פקודי
מזכיר מנה של:
רביולי פולנטה, קרפצ'יו דלעת, קרם פרמז'ן וקרם צ'יפוטלה
אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ות אֲשֶׁ֥ר פֻּוקַּ֖ד עַל פִּ֣י משֶׁ֑ה.
פרשת פקודי מסכמת את הקמת המשכן שתוארה בארבע הפרשות שקדמו לה. בפירוט רב היא נותנת דין וחשבון, איך העבודה הושלמה והנה בית האלוהים עומד איתן על פני האדמה. כל החלומות, התקוות, הציפיות שליוו את התהליך, כולם מתגשמים. הנה הכל קורה, סוף סוף.
לכאורה זו אמורה להיות פרשה מאוד חגיגית. אבל (למה תמיד יש אבל?)
שימו לב מה קורה בו ברגע שמשה מסיים את המלאכה ומחכה לעשות את הצעד הראשון פנימה:
וַיְכַ֥ל משֶׁ֖ה אֶת הַמְּלָאכָֽה.
וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת אֹ֣והֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת הַמִּשְׁכָּֽן.
וְלֹֽא יָכֹ֣ול משֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל אֹ֣והֶל מוֹעֵ֔ד, כִּֽי שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶֽעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת הַמִּשְׁכָּֽן.
מיד לאחר הסיום הגדול, מופיע הענן ומכסה את אוהל מועד. כיסוי זה לא מאפשר למשה לבוא אל אוהל מועד ומשאירו בחוץ. איזו תמונה עצובה. משה, המקים את המשכן, מורחק ממנו ונשאר עומד מחוצה לו.
למה?
כדי להבין את זה, צריך קודם להבין מהו אותו ענן המונע ממשה להיכנס אל אוהל מועד.
הרבה דיו שפכו פרשני המקרא על השאלה הזו וגם אני אתן את הזווית שלי. לדעתי הענן הוא העצבות.
זה תמיד קורה ככה. רגעי התכנון ותהליכי ההכנה בונים בתוך הנפש אנרגיה גדולה של ציפיה, משהו בפנים גואה מאושר לא מוסבר, מוכן אל הנפלא מכל, עוצמת האפשרויות הפתוחות היא מסחררת, הכל יכול לקרות, אפילו השמיים אינם הגבול וכשהכל פתאום קורה ועומד חי מול העיניים, מגיע רגע השיא.
ואז
נפילה
ענן העצבות והכבדות מכסה והאדם לא יכול להיכנס.
למה זה קורה? האם התהליך יותר מרגש מהתוצאה? האם האפשרויות יותר גדולות מן המימוש? האם ההשגה מדגישה יותר את הבלתי ניתן להשגה? אולי. בכל מקרה, זה הסדר הקבוע בכל דרך ההולכת אל שיאה בחיי אדם. בניית בית, הקמת עסק, חתונה, יצירת אומנות, גמר לימודים, מסע. מעבר לפסגה, תמיד מחכה התהום.
מה עושים?
האם משה אף פעם לא ייכנס אל המשכן?
פירוש רש"י במקום מצטט את המדרש ונותן תקווה:
"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" וכתוב אחר אומר (במדבר ז פט) "ובבא משה אל אוהל מועד", בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם: "כי שכן עליו הענן". אמור מעתה: כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו.
הכניסה אל הקודש בא תבוא, אבל היא לא יכולה לבא בעצבות. צריך לקחת כמה רגעי מנוחה, שקט, התבוננות, אולי אפילו חופשה קטנה. הענן מעל המשכן יעלה והיוצר אל נשמת יצירתו ייכנס.
וּבְהֵֽעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הַמִּשְׁכָּ֔ן, יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּכֹ֖ל מַסְעֵיהֶֽם וְאִם לֹ֥א יֵֽעָלֶ֖ה הֶֽעָנָ֑ן וְלֹ֣א יִסְע֔וּ עַד י֖וֹם הֵעָֽלֹותֽוֹ.
יש כאן מעגל קסמים. סיום התהליך יוצר אשליה של דריכה במקום, אשר ממנה נובע העצב, אך ענן העצבות הוא בעצמו המעצור שלא מאפשר התקדמות. רק כשהעצבות מסתלקת, מתאפשרת תנועה ורק כשיש תנועה ומסע, העצבות מסתלקת.
איך יוצאים מזה?
מביטים על כל סוף של תהליך כתחילתו של תהליך חדש. לעולם אין באמת שיא שאין שיא אחריו וגם לא שפל שאין נמוך ממנו, גם התחושה של "זהו סיימנו", היא רק עוד פרק בתוך מסע ארוך במדבר. מתבוננים על החיים כגלגל של ניגודים בלתי אפשריים ומתוך ההבנה הזו מנסים להתחיל לסובב אותו.
__________
המקרא ממשיך אל הפסוק הבא:
כִּי֩ עֲנַ֨ן יְהֹוָ֤ה עַל הַמִּשְׁכָּן֙ יוֹמָ֔ם וְאֵ֕שׁ תִּֽהְיֶ֥ה לַ֖יְלָה בּ֑וֹ, לְעֵינֵ֥י כָל בֵּֽית יִשְׂרָאֵ֖ל, בְּכָל מַסְעֵיהֶֽם.
אנו לומדים על שתי דרכי הופעה אלוהית: האחת היא בבחינת ענן והאחרת היא בבחינת אש.
מהי הופעה אלוהית בבחינת ענן? כאשר רב הנסתר על הגלוי.
הענן נועד כדי לכסות. הענן משדר הוד וכבוד, אך גם קור וריחוק. הגדולה האלוהית היא בלתי נתפסת, רחוקה יותר ממה שהדעת האנושית יכולה להכיל. בהיותה כזו היא מעוררת השראה והשתאות, אך גם יראה ופחד.
עמוק עמוק מי יכילנו? ורחוק רחוק מי ימצאנו? (מתוך פיוט מתפילות הימים הנוראים)
כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו? (יואל, ב, יא)
ומהי הופעה אלוהית בבחינת אש? התגלות של קרבה.
האש נועדה לחמם, להאיר, לנחם. האהבה האלוהית משדרת קירבה. אלוהים הוא לא רק הכי רחוק ובלתי נתפס, הוא גם הכי קרוב. האש האלוהית מלאה באהבה, יחסים, עונג ושעשוע. יחד עם זאת, האש יכולה גם לשרוף. הסרת הגבולות בין האנושי לאלוהי עלולה להביא גם לידי כוויה ועל כן צריך לנקוט במשנה זהירות.
קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהילים, קמ"ה, יח)
דרשתי קרבתך, בכל ליבי קראתיך ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך (פיוט מאת רבי יהודה הלוי)
המקרא מלמדנו שעמוד הענן המסמל הסתרה שורה על המשכן בשעות האור והיום ואילו עמוד האש המסמל גילוי מופיע לעת חושך ולילה. ההסבר הטבעי הוא שבשעות האור יש צורך בכיסוי ובשעות החושך יש צורך בהארה.
אך יש פה גם תובנה יותר עמוקה. כשהאור האלוהי מתפשט ללא גבול הרי שאין בכח האנושי להכילו והוא חייב ענן, מרחק. לעומת זאת דווקא היכולת לצמצם את האור האלוהי, אפילו לעמעם אותו וכך לתת מקום לאדם שעומד מולו, דווקא היא מאפשרת בתוך הלילה הזה, נחמה של חום, קרבה, אהבה ויחס.
לפעמים לשקט יש כוח יותר מלשפע מילים ולחושך יש פוטנציאל אור גילוי שאין בכל הימים. לפעמים הכי רחוק הוא גם הכי קרוב. כי דווקא כשההארה נעלמת והקולות הגבוהים נחלשים, מופיע האני האמיתי, העצמי, האישי.
__________
איזה פרדוקס!
בזמן הלילה החשוך דולקת מדורה קטנה של שמחה ודווקא האור הגדול כאור השמש המופיע ברגע השיא, מפיל אל העצבות.
אם כן, כדי להפיג את אותה עצבות יש צורך בשמחה חדשה. אבל לא זו המוטרפת שהיתה, אלא אחת קטנה יותר, פשוטה, צנועה,יום יומית (אולי ליל לילית?), הפותחת פתח צר ופסיעה קטנה אל תחילתו של סיפור חדש.
__________
הקשר בין אוכל ומצב רוח תמיד ריתק אותי.
אנחנו מבשלים ואוכלים לארבע מטרות: להזין, לשמח, לרגש ולנחם.
הראשון מופנה אל הגוף, השני מופנה אל החגיגה, השלילי מופנה אל האהבה והנוסטלגיה והרביעי אל רגעי הקושי והשבר.
לכן המושג "אוכל מנחם" תמיד יהיה מושג יסוד בפילוסופיה של הבישול שלי.
סיקרן אותי מאוד למה גם באינטואיציה האישית שלי וגם במה שמצאתי שנתפס בעיני אנשים, מאכלים מנחמים הם בדרך כלל עתירי פחמימות. למדתי שיש קשר והוא נקרא סרוטונין.
הסרוטונין הוא נוירוטרנסמיטור (מעביר עצבי) בין תאי עצב במוח. הסרוטונין פעיל במערכות שונות, האחראיות, בין היתר, על תיאבון, הנאה מינית ושיכוך כאב. רמות גבוהות של סרוטונין, גורמות למצב רוח טוב, לרוגע, לרצון לישון ולתחושת שובע. מנגד, רמות נמוכות שלו גורמות לתחושות של דיכאון, חרדה, עצבנות וחוסר מנוחה.
לא התפלאתי לשמוע שפחמימות, גורמות לייצור מוגבר של סרוטונין במוח.
__________
המנה המוצגת בפוסט הזה, נולדה ברגעים של משבר וצורך עז בנחמה.
כשאדם שוקע בעצבות, כח האכילה ניטל ממנו, אם בכל זאת יש סיכוי שיוכל לרומם את עצמו, זה רק על ידי פחמימות.
אני מאוד אוהב רביולי ומאוד אוהב פולנטה. אבל כשאני שוקע, אני צריך לאכול הרבה פחמימות ולכן אני משלב את שניהם.
כך נוצרה צלחת שבמרכזה הפחמימה מנחמת, אבל יתר המנה זורחת ומעוררת ורעננה, כמו שהייתי רוצה להיות אני.
רביולי פולנטה, קרפצ'יו דלעת, קרם פרמז'ן וקרם צ'יפוטלה
בצק פסטה צהוב
רכיבים (כ – 8 מנות):
- 250 גרם קמח שמתאים לפסטה
- 1 ביצה
- 3 חלמונים
- 10 גרם שמן זית
- 40 גרם מים
- 4 גרם מלח
- 4 גרם כורכום
הוראות הכנה
- מעבדים יחד את כל החומרים (אפשר במעבד מזון או בידיים) עד לקבלת בצק יציב.
- הבצק אמור להיות יציב ולא דביק, אך עדיין רך ולא פירורי.
- מעבירים את הבצק למשטח העבודה ולשים עוד כמה דקות עד שהבצק אחיד, גמיש וחלק.
- ספיגת הנוזלים מאוד תלויה בסוג הקמח בו השתמשנו ולכן אם הבצק דביק מדי מוסיפים מעט קמח ואם הוא עדיין יבש מוסיפים עוד קצת מים.
הערות:
אני משתמש להכנת הבצק בקמח לפסטה בטחינה דקה מאוד שנקרא קמח 00 והוא הקמח המועדף עלי להכנת פסטה במכונה ביתית.
ניתן להחליף עד 50% מהקמח בקמח או סמולינה מחיטת דורום.
באופן כללי כל קמח המכונה קמח קשה (דהיינו קמח בעל תכולת גלוטן גבוהה) יכול להתאים ולכן כל הקמחים אשר מקוטלגים כקמחים ללחם או כקמחים לפסטה יתאימו להכנת הבצק הזה.
מלית "פולנטה"
רכיבים (כ – 8 מנות):
300 גרם גרגרי תירס
250 מ"ל מים
1 שן שום
1 בצל קצוץ דק
30 גרם חמאה
20 גרם קמח תירס
100 גרם גבינת שמנת
1/2 כפית סוכר
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
1 כפית מלח
אופן ההכנה:
בסיר קטן מבשלים גרגרי תירס עם שום ומים ברתיחה חזקה, 5 דקות.
מעבירים את גרגרי התירס למעבד מזון וטוחנים למחית. תוך כדי טחינה מוסיפים כמה כפות ממי הבישול, עד לקבלת מרקם חלק.
במחבת קטנה מטגנים בצל בחמאה עד הזהבה, מוסיפים סוכר ומטגנים עוד דקה עד לקרמליזציה.
בקערה מערבבים את קרם תירס, גבינת השמנת, הבצל מטוגן, קמח התירס, מלח, ופלפל.
מעבירים לשק זילוף ומצננים לפחות שעה לפני שמשתמשים במלית.
הכנת הרביולי:
- חוצים את בצק הפסטה לשני חלקים.
- מכוונים את מכונת הפסטה לחריץ הרחב ביותר ומעבירים בה את הבצק.
- מקפלים את הבצק לשלוש, מסובבים 90 מעלות ומעבירים שוב.
- חוזרים על הפעולה פעם נוספת.
- מורידים שלב במכונה ומעבירים את הבצק, פעם אחת על כל שלב עד לקבלת עלה דקיק (במכונה שלי זה עובי מס' 7).
- יש להקפיד לקמח את הבצק קלות בין שלבי הרידוד למניעת הידבקות.
- חותכים את עלה הבצק למלבנים רחבים ומזלפים תלוליות נדיבות מהמילוי בחלק העליון של כל מלבן.
- אם הבצק מאוד מקומח או יבש מברישים את חלקו העליון במעט מים כדי שהרביולי ייסגר היטב.
- מכסים את חציו העליון של כל מלבן בצק בחציו התחתון.
- מהדקים היטב את הבצק, קודם כל מסביב למילוי למניעת כיסי אויר בתוך הרביולי ולאחר מכן בחלק ההיקפי.
- קורצים כל מלבן בצק לחצי עיגול בעזרת כוס או קורצן ייעודי.
קרם פרמז'ן
רכיבים (כ – 8 מנות):
- 300 גרם חלב
- 100 גרם שמנת מתוקה
- 150 גרם גבינת פרמג'נו איטלקית מגורדת דק
- 6 גרם מייצב לאמולסיות
- 3 גרם מלח
- 100 גרם חמאה רכה וחתוכה לקוביות
הוראות הכנה
- מחממים יחד שמנת וחלב עד לסף רתיחה.
- מסירים מהאש ובוחשים פנימה פרמז'ן עד להמסה מלאה של הגבינה בתוך הנוזל.
- מעבירים את הרוטב למעבד מזון, מוסיפים מלח ומייצב אמולסיות וטוחנים 2 דקות.
- מוסיפים פנימה בהדרגה את החמאה ואחרי שהיא נטמעת ברוטב ממשיכים לטחון עוד 2 דקות עד לקבלת רוטב חלק וקרמי.
קרפצ'יו דלעת
רכיבים (כ – 8 מנות):
- 1 דלורית או חתיכה נאה של דלעת
- 20 גרם דבש
- 30 מ"ל מיץ יוזו (או מיץ לימון)
- 5 גרם מלח גס
- 1 כפית פלפל חריף קצוץ דק
- 50 מ"ל שמן זית
הוראות הכנה:
- קולפים דלורית, חוצים, מנקים מסיבים וגרעינים ופורסים לאורך עם קולפן או מנדולינה, לפרוסות דקיקות.
- מערבבים עם כל מרכיבי התיבול ומשהים לפחות לשעה.
קרם צ'יפוטלה
רכיבים (כ – 8 מנות):
200 גרם גבינת שמנת
150 גרם פלפל אדום קלוי וקלוף
1 שן שום
50 גרם פלפל צ'יפוטלה
1/2 כפית מלח
אופן ההכנה:
טוחנים יחד את כל המרכיבים למחית חלקה. מעבירים לשק זילוף ומצננים.
הרכבה והגשה:
רכיבים נוספים:
עירית קצוצה
אופן ההכנה:
מבשלים את הרביולי במים רותחים 3 דקות, (3 – 4 רביולי לכל מנה).
מחממים את קרם הפרמז'ן במחבת רחבה.
מעבירים את הרביולי המבושלים לתוך מחבת הרוטב ומקפיצים יחד כ – 2 דקות, עד שהרביולי מזוגגים ברוטב סמיך.
מניחים תלולית של קרפצ'יו דלעת במרכז הצלחת.
מניחים מסביב את הרביולי עם מעט מהרוטב.
מזלפים תלוליות של קרם צ'יפוטלה ב – 3 – 4 נקודות שונות בצלחת.
מפזרים מעל עירית קצוצה.
איזה כיף שחזרת!
תודה, תודה. כיף לחזור.
מקסים! כייף לקרוא. התגעגעתי!
תודה רבה איריס היקרה.
היי יניב, משהו קרה למע' הבלוג שלך. מאז אתמול מגיעות אלי עוד ועדו תזכורות ותגובות לבלוגים שנכתבו בעבר. אנא טפל בזה
הי איריס, תודה שהערת את תשומת ליבי. אני חושב שהיה איזה באג ונדמה לי שטיפלתי בו. אודה לך אם תעדכני אותי אם התופעה ממשיכה.
פוסט מקסים ומרגש
היי גור אריה.
אהבתי את החיבור – רגישות – בין נפש, אוכל, טעם והשכל.
תוצאה נראית מדהימה.
רצה לנסות כדי שגם משפחתי תהנה.
תודה לך גור אריה.
תודה רבה מעומק לב. איזה כיף לשמוע!
הללויה!!
איזה כיף!