לעולם בעקבות השמש. השמש הבוערת מעניקה לנו את שני הדברים החשובים ביותר – אור וחום.
הכמיהה לשמש היא כמיהה לטוב וליופי.
אולם גם סכנה יש בה- כשהערגה הופכת לקרבת יתר אל האור הגדול בלי הגנה, או אז היא מכלה ושורפת.
עינינו נשואות תמיד אל השמש, אך רגלינו אינן יכולות להינתק מהקרקע. האדמה היא האימא המקיימת אותנו. מעניקה לנו מזון, מקום, בית, אחיזה.
מהשמש צריך הגנה, מהאדמה אין מה שיגן עלינו. נרצה או לא כולנו עתידים להתפורר אליה, כולנו נסיים את חינו שכובים בבטנה.
כך עוברים חיינו, בין השמש והאדמה, בין קרקע ושמיים, בין אור ובור.
האדמה מספקת את צרכינו הבסיסיים, השמש נותנת לנו הארה והשראה.
בשני צבעים מצטיירת לנו השמש, צהוב ביום, אדום לעת ערב. ערבובם של שני צבעים אלו מעניק לנו את הגוון הכתום.
קרטנואידים הם חומרי צבע צמחיים, המעניקים לאוכל את הגוונים הצהובים, הכתומים והאדומים ומשמשים להגנת הצמח כנגד יתר קרינה מהשמש. מחקרים מוכיחים כי הקרטנואידים מעניקים לעור הגוף מראה זוהר הדומה לשיזוף השמש. הקרטנואיד הנחקר ביותר הוא הבטא קרוטן המעניק לירקות את הגוון הכתום והוא הוכח כמסייע בהגנה על העור מקרינת השמש.
המסקנה שלי: מאכלים כתומים מכילים בתוכם זיכרון של אנרגיית השמש.
מלך הכתומים, שאפילו קיבל את שמו באנגלית מן הקרוטן, הוא הגזר. הגזר הוא שורש. גדל בתוך האדמה, אך הוא כולו כתום של שמש.
למה אנחנו כל כך אוהבים להכין עוגת גזר? התשוקה לגרד ירק כתום אל תוך עוגה חומה באה מן הרצון להביא את חום השמש אל תוך האדמה.
במנה המוצגת בפוסט הזה, לקחתי את המרכיבים הקלאסיים של עוגת הגזר, פירקתי והרכבתי אותם מחדש:
הגזר מופיע במנה גם כסורבה וגם כרצועות מסוכרות.
הצימוקים הוחלפו בחמוציות שהפכו למרמלדה כדי לתת למנה מרכיב אדמדם.
האגוזים הוחלפו בחמניות, sunflower, פרח השמש. נבטי החמנייה מעל המנה מסמלים את הנביטה של הצמח מתוך האדמה.
הג'ינג'ר הפך לקראמבל שנותן תחושה של אדמה יבשה מן השמש.
ציפוי הגבינה הנפוץ בעוגות הגזר האמריקאיות הפך לקרם גבינת עיזים שמעניק את הרוך.
להשלמת החוויה הכתומה הוספתי למנה גם פלחי משמש, שאפילו בשמו מתחבאת המילה שמש.
הזעפרן – מלך התבלינים, צובע בכתום היפה שלו פניני טפיוקה, שמעניקים למנה טקסטורה שהיא כמו ריקוד בפה.
אצל חז"ל נפוצה המילה "אספקלריא" לתיאור החוויה הנבואית. למילה אספקלריא שני מובנים – זכוכית ומראה. זכוכית משקפת את מה שמאחוריה, מראה את מה שניבט אליה. בכך רמוזה היכולת לראות דברים שבאופן טבעי לא ניתן לראותם – כאילו הם עומדים מולך.
הקינוח הזה הוא ניסיון לכלוא את אור השמש באספקלריא של האדמה.
המנות שלך מזכירות לי אוכל של שפים גדולים – עוד יותר אחרי שטעמתי את הדברים הנפלאים שלך ביום שישי האחרון!
תודה יאיר. כשזה בא ממך זו מחמאה גדולה במיוחד.
מנה מדהימה בחלט מסכימה עם יאיר
ה"סימפוניה לשמש" של הפילהרמונית שלך ,נראית מדהימה! שילוב ומסע מרתק של צבעים,מרקמים ,טקסטורות,טעמים,בקיצור ,שאפו!
תודה ידידי. צ'סר בקרוב.
אכן סימפוניה שצליליה מענגים את האוזן, עם זאת יש בה ערך מוסף של ריחות וטעמים. עונג לכל החושים.