הפוסט הזה, כמו המנה שהוא מציג, לא היה מתוכנן. כן, גם אני לפעמים ספונטני.
הכל התחיל בארוחת טפאס מצויינת של מסדר אבירי הגריל ב"וידה לוקה" החיפאית. שם אכלנו פודינג לחם (חלה, יותר מדוייק) עסיסי וטעים ומעליו פסים של ריבת חלב. המרקם היה מצויין, משהו ביו פודינג לחם קלאסי לבין פרנצ' טוסט.
בזמן שאנחנו אכלנו ונהנינו, אילה היתה עם סבתא שלה בים. אנחנו חזרנו מחיפה, היא חזרה מהים, לא לפני שסבתא ציידה אותה בקופסת רוגלעך של פילסברי !.
עכשיו, אני מאוהב ברוגלעך. עלי אי אפשר לעבוד עם רוגלעך מהסופר (הוא אפילו לא היה רטוב מסירופ) !!
מצד שני, אני לא מסוגל לזרוק אוכל לפח, אז מה עושים במצב שכזה?
אחד ועוד אחד, כמו שמש נוגעת בים, קצוות רעיון מתחברים. החלטתי שהרוגלעך היבשושיים הללו יהפכו לפודינג לחם לתפארת.
כירושלמי, הרוגלעך האולטימטיבי בשבילי תמיד יהיה של מאפיית מרציפן בשוק מחנה יהודה. רק מזכרונו נוטף לי ריר. כל כך עסיסי, כל כך רטוב מסירופ עד שהוא כמעט "bread pudding" בעצמו…
אז איך מגשרים על הפער בין פודינג לחם מלונדון לרוגלעך מירושלים?
קודם כל מוסיפים טעמי מרציפן כשמה של הקונדיטוריה ההיא, אח"כ מוסיפים שוקולד – כי זה רוגלעך ולבסוף ארומה של קינמון כי זה הטעם השני והיחידי האפשרי לרוגלעך מבחינתי, חוץ משוקולד…
תוספת של מעט לתת ושל ברנפלקס בציפוי הפריך, מדגישים ומחזקים את טעמי הלחם והדגנים של המנה.
טעים, רך, ענוג, פריך, נימוח – כל מילה הולמת את התוצאה שנקוותה לה בתבנית, אבל בשביל החגיגה הזאת יש מילה שנוצרה במיוחד – שחיתות.
לא יכולתי להתאפק, אז הנה לפניכם.
ואם לסיים במילות הזהב של מאיר אריאל: זו היתה חתיכת פגישה. אז מה לי תל אביב ומה חיפה?.
מדליק
אוהבת לקרוא את הסיפורים כיצד נולדות לך המנות בראש
והמתכון נשמע נהדר
תודה ענת. אני מאמין שכשיש סיפור מאחורי המנה היא גם יותר טעימה
נראה ונשמע מעולה!
אהבתי את התוספת המרציפנית, וגם את ההשראה המרציפנית (גם אצלי היא מעוררת געגועים).
נפלא.
תודה רבה