פסטה משוגעת עם קקאו
ונתחי שריר מבושלים ביין אדוםלמתכון←
הפוסט הזה הוא המשך ישיר של השניים שקדמו לו והוא ימשיך לעסוק בגילוי המסעיר שלי את עולם ה־food pairing, פרק שלישי בטרילוגיה.
בפוסט הקודם התלהבתי מהשילוב של שוקולד וגבינה כחולה. שילובים של מתוק ומלוח תמיד קסמו לי במיוחד. סועדת צרפתייה אחת אמרה לי פעם במבטא מתוק שהאוכל שלי הוא "sucre – sale" (מתוק – מלוח), ההגדרה הזו קסמה לי יותר מכל הגדרה אחרת שנתתי לעצמי אי פעם בעברית. האוכל שלי הוא ביטוי של מי שאני, איש של ניגודים אבל גם של איזונים. תמיד מחפש נחמה, תמיד שואף לשמץ של מתיקות ותמיד יודע שמתוק לבד זה משעמם ולא מספיק. זה בעצם כל הסיפור הפנימי שלי על רגל אחת, על הדבש ועל העוקץ, לילה כיום יאיר.
על אחת כמה וכמה השילוב הזה קוסם לי כשמדובר בשוקולד. יש בשוקולד משהו שחור, אפל, סוער, קודר שפשוט זועק להשתלב עם טעמים מעולם ה־ savory (טעמים לא מתוקים – עוד הגדרת אוכל שאין לה מילה טובה בעברית….) שידעו להתחבר גם אל המר שבו ולא רק אל המתוק.
חיזוק לתחושתי זו אני שואב גם מההיסטוריה של השוקולד. הראשונים שהשתמשו בפרי הקקאו היו בני המאיה והאצטקים והם נהגו להכין ממנו משקה (או שמא שיקוי) לא מתוק בכלל בשילוב עם צ'ילי, וניל ותבלינים נוספים. עד היום במטבחים של מרכז אמריקה יש שימוש בשוקולד ובקקאו כמרכיב ברטבים ותבשילים מסורתיים. רק כשהאירופאים גילו את הקקאו הם שילבו איתו את הסוכר ויצרו את כיוון הטעם השוקולדי המוכר לנו. מסקנה: שוקולד פיקנטי זה שילוב קדום יותר ובעל שורשים עמוקים יותר משוקולד מתוק.
אז אם בפוסט הקודם השארתי את השוקולד בממלכת הקינוחים והבאתי אליו לשם את הטעמים הלא מתוקים מכיוון הגבינה הכחולה, הפעם החלטתי להפקיע את השוקולד משימושיו הנפוצים ולקחת אותו איתי למסע משחקים בתוך האוכל ממש.
שוב חזרתי אל ה־food pairing שיגלה לי אילו חומרי גלם נוספים משתלבים עם ריח השוקולד והוא סיפר לי על טעמים של בשר, יין אדום ופטריות. התוצאות לא הפתיעו אותי כלל, בכל המוצרים הללו יש יסוד משותף, כהה, עמוק, אפל. טעמים של אדמה, ניחוחות של יער ושל כישוף. ההלימה בין כל המוצרים הללו הייתה בעיני ברורה וטבעית מאוד.
על אחת כמה וכמה הדברים אמורים בהקשר לשילוב של שוקולד ובשר. משהו במפגש ביניהם יוצר איזה קסם. השוקולד פותח לבשר את כל טעמיו, מעניק לו עומק ויופי והחיבור מרגיש הרמוני, נכון וחזק מאוד.
לצורך המנה הזו החלטתי לתת את הבמה לנתח בשר שאני מאוד אוהב ולדעתי לא זוכה למספיק כבוד. זהו הנתח המכונה שריר (או מספר 8). מדובר על הרגל הקדמית של הפרה, הקצבים מכנים את הנתח הזה בשם "מוזה".
הכלל אומר שככל שהבשר קשה יותר בתחילת דרכו, כך הוא יהיה רך יותר אחרי בישול ממושך. המרקם הנוקשה של הבשר נובע מרקמות החיבור שלו, אלו עשירות בקולגן – חלבון סיבי וקשה. אך אותו קולגן הוא ההופך במהלך הבישול לג'לטין, סופח נוזלים וטעמים ונותן לבשר את מרקמו הרך, העשיר, הנמס, החמאתי.
השריר הוא נתח עשיר מאוד ברקמות חיבור ולכן הוא דורש בישול ממושך, אך אחרי בישול שכזה הוא הופך מאוד רך, ממש מתפורר לחוטים עדינים למגע המזלג או השן. למרות שהוא אינו עתיר שומן, טעמו בשרי ועשיר מאוד, והרוטב בו הוא מתבשל מקבל סמיכות ג'לטינית טבעית מרוכזת.
החלטתי להכין תבשיל עז טעמים המבוסס על בשר שריר אשר תוך כדי בישול נמס ומתפורר לאטו וסופג אליו טעמים של יין אדום ופטריות יבשות. לקראת סוף הבישול אמיס לתוכו כמות מדודה של שוקולד מריר איכותי עם אחוזים גבוהים של מוצקי קקאו. השוקולד בבישול ארוך עלול להתפרק, לתת טעם לוואי מר ושרוף ומרקם גרגרי ופירורי. אך כשהשוקולד נכנס ברגע האחרון, חמאת הקקאו לא מספיקה להיפרד ממוצקי הקקאו שבתוך השוקולד ולכן – ממש כמו חמאה רגילה – היא מסמיכה את הרוטב ויוצרת טקסטורה קרמית שוקולדית נעימה שעוטפת ומלטפת את הבשר עז הטעמים.
היישר מהפוסט הקודם הבאתי גם אל המנה הזו את הרעיון של רביולי קקאו. מאוד אהבתי את הטעם השוקולדי העדין בתוך בצק של פסטה, לא פחות מכך אהבתי את הצבע השוקולדי שזה מעניק למנה ובנוסף ניתנה לי בכך האפשרות להעביר את טעם השוקולד במנה כחוט שני גם דרך הבשר וגם דרך התוספת.
אך הפעם לא רציתי רביולי קטנים וסימטריים. רביולי כאלה היו לוקחים את המנה לכיוון עדין מדי של מנות ראשונות. רציתי מנה גסה, עזה, עם כמות גדולה של בשר שתתאים למנה עיקרית סוערת וייצרית. מרכיבי המנה – בשר טוב, יין, פטריות וקקאו דורשים מנה שתאפשר אכילה תאוותנית ולא מעודנת.
המחשבה הראשונית היתה להכין מנה פשוטה של פסטה בצבע קקאו ולהפוך את תבשיל השריר לרוטב. תוך כדי התהליך צץ הרעיון לעטוף את התבשיל בשמיכה רחבה של פסטה והרעיון הזה קסם לי מאוד גם מבחינה אסטתית, גם כחלק מחווית האכילה המאפשרת להנות מכל מרכיב בנפרד ולא רק ממוצר מעורבב וגם מבחינה קונספטואלית, תבשיל בשר עטוף בשמיכה של פסטה יוצר אסוציאציות נעימות של אוכל חורפי והרים מושלגים ומעניק למנה מימד של comfort food שהוא בלתי נפרד ממהותו של השוקולד, אוכל נחמה, אוכל לנשמה.
עד כאן זה היה כמעט קל מדי, חיבורים כל כך נכונים שזרמו באופן טבעי לחלוטין. אבל ה־food pairing הצליח שוב להפתיע אותי כשסיפר לי על שילוב הרבה יותר מוזר שאמור לעבוד טוב עם טעם הקקאו – כרובית.
כרובית וקקאו? זה נשמע כמעט מופרך.
אבל אז נזכרתי שאני אוהב לטפטף על מרק כרובית כמה טיפות של שמן כמהין שמוסיפות לו ריח משגע והבנתי שאם החיבור של כרובית עם ארומת היער והאדמה של הפטריות עובד טוב ואם החיבור בין הפטריות והשוקולד עובד טוב, אז לא מן הנמנע שהכרובית והקקאו יוכלו להשתלב יחדיו. קרם כרובית לבן כשלג, חלק, קטיפתי, אוורירי יוכל להוסיף למנה הסוערת והרצינית הזו איזשהו רוך, איזושהי אצילות שתשלים היטב את התמונה הכללית.
אז הכנתי קרם כזה. אבל עדיין לא היה לי אומץ לשפוך אותו על המנה. פחדתי לקלקל את ההרמוניה היפה שלה עם גורם זר ומפריע. החלטתי לבדוק את השילוב בפעם הראשונה תוך כדי הסדנא שהעברתי אצל מאיר השמן. ליתר בטחון הכנתי את המנה ללא הכרובית ואת קרם הכרובית הגשתי בנפרד. ביקשתי מהמשתתפים שרק מי שאמיץ מספיק ישפוך כמה כפות מקרם הכרובית על המנה ויספר לי אם השילוב עובד. המסקנה היתה חד משמעית – עם הכרובית המנה יותר טעימה. השתכנעתי.
ענת סקילי היקרה צילמה את התמונות היפות שבהם אתם יכולים לראות גם את חברי האהוב שחר מאור, שף מוכשר שליווה אותי באותה סדנא והוא גם הקופירייטר האחראי על השם "פסטה משוגעת".
פסטה משוגעת עם קקאו, נתחי שריר ביין אדום
קרם כרובית, פטריות
יצירתיות מרהיבה.
וענת צילמה את הפסטה הממולאת כך שהיא נראית כמו יצור חי על הצלחת.
גם התבשיל וגם התמונות מיוחדים ומעוררי תאבון
תודה איריס
אכן הקרדיט לענת יותר מראוי, האוכל מתעורר לחיים בתמונותיה.
מנה נהדרת, גם יפה מאד וגם טעימה ומיוחדת
וטוב להיזכר בה
תיכננו לשחזר אותה, ועדין לא יצא…
מקווה בקרוב
תודה רבה ענת
בדיוק ראיתי את הספר של פרנסואה שרטייה וחשבתי על הזיווגים הללו באוכל ובטעמים. מסתבר שלכימיה אין דיעות קדומות כמו לנו! כדאי לך להציץ באתר ובספר שלו: http://www.papillesetmolecules.com/ (צרפתית/אנגלית).
המשפט שאמרת כל כך נכון. לכימיה אין דיעות קדומות וזה בדיוק מה שהופך את גילוי הfood pairing למסעיר, כמעט דתי, כי הוא מגלה לנו אמיתות עמוקות על עצמנו ועל עולמנו.
את האתר הזה לא הכרתי ונראה לי שאני הולך להתעמק בו לא מעט בתקופה הקרובה, תודה על הקישור.
נפלא! האם אתה מכיר את הפרוייקט של מרטין לרש מהבלוג Khymos, על שילובי הטעמים,
They Go Really Well Together, http://blog.khymos.org/tgrwt/
הי נעמי
לא הכרתי את הפרוייקט הזה, נראה מאתגר במיוחד, תודה על ההפניה.
אגב, הייתי בהרצאה שלך והיה מרתק. אז שוב תודה.
תודה! חג שמח!