נבול תיבול

סיכום ביניים דרך פרשת יתרו

מוביל אותו למחשבות על:

כנאפה נחלאות וגלידת קפה טורקי

נושא 2

 

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹותֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹותֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹונֶה שָׁם, הַר הָאֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה: אֲנִי חֹותֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. 

וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹותְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹות יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּילֵם יְהוָה.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּוט אֶת הָעָם, וַיַּעֲמֹוד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹותֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹושֶׂה לָעָם, וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִיצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?.

יתרו פוגש את משה מותש. טרדות העם היושב עליו מבוקר ועד ערב הפכו אותו חלש וחסר כוחות. יתרו לא מבין למה משה לוקח כל כך הרבה על עצמו.
משה עייף, קשה לו, אבל הוא לא מוצא ברירה אחרת:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹותְנוֹ: כִּי יָבֹוא אֵלַי הָעָם לִדְרֹושׁ אֱלֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻוקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו. 

אבל יתרו מתעקש:

וַיֹּאמֶר חֹותֵן מֹשֶׁה אֵלָיו: לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה.

יתרו מזהה במצבו של משה שתי בעיות.

האחת היא שאם ימשיך כך לעשות הכל כוחותיו ייגמרו והוא יתמוטט

נָבֹול תִּבֹּול גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ

הבעיה השנייה היא שטרדותיו הרבות בפרטי הפרטים מונעות ממנו לשים דגש ולפתח את הדברים הגדולים והחשובים.

כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂוהוּ לְבַדֶּךָ

יתרו מייעץ למשה לחלק את העבודה ולמנות לצידו אנשים שיחלקו איתו את העומס והוא ישמש כמרכז העבודה שלהם.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם: אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂונְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם: שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִישִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹות. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹול יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם. וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִיתָּךְ. אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִיוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָולְתָּ עֲמֹוד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹומוֹ יָבֹוא בְשָׁלוֹם.

בזמן שיתפנה לו, מציע יתרו למשה להתרכז בדבר החשוב באמת. בחידוד הבשורה שלו, בהעברת דבר האלוהים אל העם.

הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻוקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹות וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

משה אינו טיפש, הוא ידע גם קודם שהוא צריך עזרה, אבל קשה לשחרר, כל כך קשה. קשה לסמוך, לבטוח, להפסיק לדאוג, לחלק אחריות. קשה להיפטר מהמחשבה הטורדנית לעשות הכל בעצמך, מהצורך הזה לשלוט בהכל.

אבל רק כששמע משה לעצת יתרו, הוא הצליח סוף סוף לקום מכיסא הפרטים ולהגיע אל היעד הגדול של המשך הפרשה, מתן תורה, לוחות הברית.

__________


את כל מה שקראתם עד עכשיו כתבתי בפייסבוק בדיוק לפני שנה. אז הוספתי גם את השורות הללו:

אנחנו בסיכומי השנה החולפת , שנת 2013, השנה שהייתה לבטח החשובה בחיי.
בסוף שנת 2012 מצאתי את עצמי מותש, נושא על כתפי את כל פרטי פרטיה של נחלאות, הייתי הטבח, השף, המנכ"ל, המזכירה, איש המכירות ושוטף הכלים וכוחותי הלכו ונזלו ממני.
בשנת 2013 למדתי לשחרר ולהתחלק. בשנה זו זכיתי שהגיעו אל תוך חיי "אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע" ועלו איתי על העגלה של המסע הנפלא הזה.
בסוף שנת 2013 נחלאות אינה עוד "מטבח של יניב גור אריה" אלא "קולינריה בחמישה חושים". היא אינה עוד אני בלבד, היום נחלאות היא משפחה. משפחה חמה, נפלאה, יצירתית, מסקרנת, עם עתיד מסעיר הצפון לנו בתוך הערפל שאנו פוסעים לתוכו, למרגלות ההר שאנו מתעתדים לעלות עליו.
אנחנו נרגשים לקראת השנה הצפויה לנו ומקווים שבסופה נהיה אף משפחה גדולה יותר ואוהבת יותר.

__________

לצערי זה לא קרה.

2014 התחילה בדיוק כמו שחשבתי. גם המשיכה ככה.

אך בסופה נעשו כמה טעויות, אמון באנשים הלא נכונים, בחירה בעסקאות שגויות והסתבכות.

בסוף 2014 שוב מצאתי את עצמי מותש, עומד בראש משפחה שאני לא מצליח יותר לדאוג לה. מרגיש את עסקי הקייטרינג והאירועים הגדולים רובצים על כתפי כאבן כבדה ההולכת ומועכת אותי.

ושוב הגיע הזמן להחלטות קשות, אבל בכיוון אחר. שוב הגיע הזמן להסיר עול, אבל באופן הפוך.

נאלצתי להחליט על מה אני מוותר ובמה אני מתמקד, לפני שאני נובל. נאלצתי להיפרד מהשותף היקר לי מכל, שהוא כאח לי ולשחרר מעלי את עסקי האירועים. החלטתי להתמקד בעולמות התוכן הקולינארי, בכתיבה, בייעוץ, בפיתוח מוצרים ובארוחות קטנות ומצומצמות של האוכל שאני באמת אוהב לבשל. האוכל שאתם נחשפים אליו בבלוג הזה.

הלכתי שוב בעצת יתרו, אבל הפוך. כדי לא ליבול, שחררתי מעלי את אנשי החיל שסבבו אותי וחזרתי פנימה אל תוך עצמי. כדי לא לאבד את הכל, החלטתי לבחור מה בשבילי הוא העיקר ולשחרר את היתר.

אבל השנה הזו לא היתה לחינם, היא לימדה אותי מהי מערכת, מהי עבודה עם אנשים, זכיתי להתחלק בעול עם אנשים טובים, אנשים נאמנים ומסורים.

נחלאות לא חוזרת להיות "מטבח של יניב גור אריה", היא נשארת "קולינריה בחמישה חושים".

נחלאות אינה נעלמת, היא חיה, קיימת ובועטת. אבל מוצאת לעצמה נתיבים חדשים.

הנה אנכי שוב, כמו לפני שנה, פוסע אל תוך הערפל, אשר שם האלוהים.

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹוק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים

 

בין פרשה למנה 2

 

לסיכום השנה שהיתה והחוויה המרתקת שהיא הביאה איתה, בחרתי באחת ממנות הדגל של נחלאות אירועים. כנאפה.

כמעט בכל אירוע וארוחה, במגש גדול או במנה אישית, היא הייתה שם. ריחנית, סימבולית, אוטנתית, שורשית, אורבנית, ייצרית, מתחכמת, מבטיחה.

מנה שיש בה את כל מה שהיינו ומה שאנחנו, עבר ועתיד, רחוב ויצירה, שילוב שנולד בפונדקים ומסבאות ומקבל צורה חדשה בשולחן השף.

לחיי כל מה שהיינו וכל מה שעוד נהיה.

כנאפה נחלאות וגלידת קפה טורקי

נושא

כנאפה

חומרים (8 מנות אישיות אות תבנית אחת של 20*30 ס"מ או מחבת קוטר 32):

125 גרם חמאה מומסת

250 גרם אטריות קדאיפ

150 גרם כדורי מוצרלה

250 גבינת עיזים רכה (בסגנון פרומעז)

100 גרם גבינת עיזים בשלה (בסגנון סנט מור)

לסירופ שושנים:

350 גרם סירופ סוכר

25 גרם מי ורדים

 

 

אופן ההכנה:

קוצצים דק בסכין את הקדאיפ.

משמנים את התחתית של הרינגים / תבנית / מחבת בנדיבות ב- 1/2 מכמות החמאה ומהדקים אליה 1/2 מכמות הקדאיפ.

את הגבינות מפוררים לפיסות קטנות או חותכים דק בסכין.

מפזרים את הגבינות בשכבה אחידה ומהודקת מעל הקדאיפ.

מהדקים מעל שכבת הגבינות את יתר הקדאיפ.

מפזרים מעל הקדאיפ את יתרת החמאה.

אופים ב- 200 מעלות עד להזהבה (כ- 10 – 12 דקות לרינג אישי או כ – 20 – 25 דקות לתבנית גדולה).

במהלך האפייה רצוי להפוך פעם אחת כדי לקבל הזהבה אחידה משני הצדדים.

לחילופין ניתן לטגן על להבה נמוכה משני הצדדים עד הזהבה (8 – 10 דקות מכל צד למחבת גדולה, 4 – 5 דקות מכל צד לרינג אישי).

לסירופ: מחממים את סירופ הסוכר ומערבבים אליו את מי הורדים.

יוצקים את הסירופ החם על הכנאפה בעודה חמה.

 

בין פרשה למנה אמצע

 

גלידת קפה עם הל

חומרים:

700 גרם חלב

100 גרם קפה טורקי עם הל

עוד חלב להשלמה

300 גרם שמנת מתוקה

100 גרם סוכר

50 גרם סוכר אינוורטי

50 גרם אבקת חלב רזה

80 גרם תערובת לגלידה

אופן ההכנה:

מערבבים קפה טורקי עם חלב ומשהים ל- 8 שעות.

מסננים פעם אחת דרך מסננת רגילה ופעם נוספת דרך מסננת צפופה במיוחד או דרך בד סינון.

שוקלים את החלב שנותר ומשלימים עם עוד חלב עד לכמות של 700 גרם.

מערבבים עם כל יתר הרכיבים ומבשלים עד ל- 90 מעלות.

מצננים 8 שעות ומערבבים שוב את המסה עד שהיא חלקה ואחידה.

מקפיאים במכונת גלידה.

 

להרכבה והגשה:

פיסטוקים גרוסים

 

מניחים בצלחת כנאפה ולצידה כדור גלידה.

מפזרים מעל פיסטוקים גרוסים

 

בסוף 2 בסוף

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה דובדבנים.‏ קישור ישיר לפוסט.

4 תגובות על נבול תיבול

  1. מאת איריס_ד‏:

    יו, כמה שזה עושה חשק לקחת ביס.
    אני מוקירה אותך על השיתוף, ומאחלת לך הצלחה בדרך שבחרת.
    השנה דוקא ראיתי את פרשת יתרו מנקודת מבט קצת שונה:
    https://www.facebook.com/search/str/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%94%20%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/keywords_top

  2. מאת דנה‏:

    מדהים השילוב של כתיבתך על הפרשה, על עליית המדרגה האישית שלך (התפתחותית/אמונית…לא יודעת איך לקרא לזה )+ המתכון המעלף. כמו ללכת במשעול הטומן בחובו הפתעות. מרתק מרתק. הצלחה רבה בדרך האמת – שאין עוד מלבדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Connect with Facebook