קיץ חורפי, חורף קיצי

עיון בפרשת תזריע

מוביל אותי ל:

טרטר לוקוס וסלק על לפת כבושה ושמנת חמוצה

10850489_851381514912385_38852156_n

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹותָהּ תִּטְמָא…וּשְׁלֹושִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה… וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻועַיִים כְּנִדָּתָהּ וְשִׁישִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה.
פרשת תזריע מתחילה בפירוט ימי הטהרה הדרושים לאישה אחרי לידה.
המקרא מפרט כי אחרי לידת זכר צריכה האישה לשבת לטהרתה 40 יום ואילו אחרי לידת נקבה צריכה היא לשבת 80 יום, בדיוק כפול.
הפוסט הזה ינסה לברר מדוע מספר הימים הדרושים לטהרת אישה לאחר לידת בת כפול בדיוק מזה של לידת הבן?
הנחת היסוד שלי היא שלידת ילד כמוה כחזרה על בריאת העולם. האם היולדת היא השתקפות של האימא הגדולה, הרחם האלוהי הנובע מתוכו את כל מה שיש.
רבות אני מדבר על זה שהיחס גבר – אישה הוא משל על יחס האנושי והאלוהי.

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף הפשוט ההוא. ולא היה לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט, שווה בהשוואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף. (ספר עץ חיים, ספר הבסיס של קבלת האר"י, היכל א', שער א', ענף ב')

אני חש כי בתיאור הקבלי שלפני בריאת העולם היה אור אין סוף ממלא את הכל, יש מלבד גודל והדר גם המון בדידות. "אור אין סוף" – יש לו הכל ואין לו כלום. מה חסר לו? מישהו אחר, יחסים.
לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו…ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה, לא היה כביכול נקרא שלם…וכן בעניין הכינויים כגון: רחום וחנון וארך אפיים, לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפיים וכיוצא בזה בשאר הכינויים כולם.
אמנם, בהיות העולמות נבראים, אז יצאו כוחותיו ופעולותיו יתברך לידי פועל ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכוחותיו וגם יהיה שלם בכל השמות והכינויים בלתי שום חסרון כלל. (שם, ענף א').
אין משמעות לשלמות אם אין מי שרואה אותה. אין תכלית לאור אין סוף אם הוא לא יוצא לאור. שלם ככל שיהיה האל, אין הוא שלם מבלי תקשורת עם צד אחר שיראה את שלמותו.
היחסים והלידה מקורם בראשית הבריאה וכוונתה המקורית.
אז איך האל השלם יכול לתת מקום לנבראים לא שלמים?

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים, הנה אז, צימצם את עצמו אין סוף, בנקודה האמצעית אשר בו, באמצע אורו ממש. וצימצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית. ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני. (שם , ענף ב').

בתיאור הקבלי, אור אין סוף מבצע בתוכו צמצום, מפנה חלל בתוכו שיהיה פנוי ממנו, על מנת שתוכל להיווצר בו ישות אחרת, אנושית, נפרדת. כדי שתהיה בסוף מערכת יחסים, קודם כל צריך לתת לצד השני מרחב נקי בו יוכל להיבנות עצמאית מבלי להיבלע בתוך האור הגדול שיצר אותו.
והנה אחר הצמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף, קו אחד ישר, מן האור העגול שלו, מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
וראש העליון של הקו, נמשך מן האין סוף עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו, אינו נוגע באור אין סוף ודרך הקו הזה נמשך ומתפשט אור אין סוף למטה.
ובמקום החלל ההוא, האציל וברא ויצר עשה כל העולמות כולם. וקו זה, כעין צינור דק אחד, אשר בו מתפשט ונמשך מימי האור העליון של אין סוף אל העולמות, אשר במקום האויר והחלל ההוא. (שם, שם)
לאחר הצמצום בוקע קו אור מן האלוהי אל תוך החלל הפנוי, או במילים אחרות, נוצר זיווג, נוצרים יחסים.
מפה אנו מבינים שמהותו של האדם אינה להתבטל ולהתכלל באלוהות, אלא להיפך – לשמור על זהותו העצמית והנפרדת לצורך יחסים.
ובכן, כל העולם כולו, כל הבריאה כולה היא אשה. מהות נשית אנושית.
הגבר בעולם אינו אלא סמל, סמן לכך שיחסים הם דבר אפשרי. אך האשה היא התכלית האמיתית, היא העניין עצמו, המבטא יחס וכמיהה אל האלוהי.
העניין הזה חוזר עד לתיאור בריאת העולם בפרשת בראשית, שם מתואר שקודם כל נברא הגבר ואז שם לב האלוהים ש: "לא טוב היות האדם לבדו", כאותו אל בודד טרם הבריאה, כך גם האדם. בכאב בדידותו תרדמה נופלת עליו, כאותו אל המצמצם את אורו ויוצר חלל פנוי. והנה אז יכולה להופיע סוף סוף "עזר כנגדו". אז ורק אז מתחיל העולם באמת, רק בריאת האישה מאפשרת מצב של יחסים, של שניים שהם אחד. רק בריאת האשה מביאה את העולם אל מטרתו האמיתית.
והנה כי כן התשובה לשאלתנו הראשונית:
ימי הטהרה אחרי לידת הבת כפולים הם, מפני שהיא מבטאת את הכפילות, את השניות, את העצמיות, את ההתאחדות, את המזור לבדידות, את יכולת התקשורת והיחסים.
4

 

דם נעכר ונעשה חלב…דכתיב (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא, לא אחד? (מסכת נדה, דף ט')
חז"ל בגאונותם מפרשים את היעדר הווסת של האשה בזמן שהיא מניקה, בכך שהדם כביכול הופך לחלב. האדום של המצוקה האנושית הופך ללובן הטהור של האלוהות. האמא המניקה היא כמו אותה אימא קדמונית המאירה את החלל הפנוי בקו של אור, המעניקה חיים המאפשרת יחסים. ההופכת את הקיום האנושי על כל תלאותיו לחלק מן השלמות האלוהית.
המנה המוצגת בפוסט הזה הולכת הפוך והופכת את הלבן לאדום, מתוך אמונה ובטחון באדום האנושי, כי מקורו הוא בלובן האלוהי. אלוהים הופך אדום ללבן והאדם הופך לבן לאדום. יחסים.
הזיכרון שהוליד את המנה זו הלפת הכבושה של דוכני החמוצים בשוק, זו שתמיד כבושה עם סלק ההופך את הגוון שלה מלבן לאדום. אני כבשתי את הלפת במי כבישה של פלפלי שרי וכך הפך הגוון שלה לוורדרד וטעמה קיבל עוקצנות חריפה.
קוביות של לוקוס לבנות התערבבו עם סלק אדום וכך קיבלו גם הם גוון ורדרד.
המנה מעוטרת בשמנת לבנה ופלפל שרי כבוש.
מנה קיצית מחומרי גלם חורפיים.

טרטר לוקוס וסלק על לפת כבושה ושמנת חמוצה

לפת כבושה

חומרים (4 מנות):

2 לפתות

1 צנצנת פלפלי פפדיו (פלפל שרי כבוש)

 

אופן ההכנה:

פורסים את הלפת לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ.

מרתיחים מים עם מעט מלח בסיר רחב ומבשלים את פרוסות הלפת 10 דקות.

מעבירים את פרוסות הלפת למי קרח לעצירת הבישול.

בעזרת מיקד עגול או כוס קורצים מכל פרוסת לפת עיגול בקוטר 4 ס"מ.

מסננים את הפלפלים הכבושים ממי הכבישה שלהם.

משרים את עיגולי הלפת במי כבישת הפלפלים ל – 4 שעות לפחות.

 

טרטר לוקוס וסלק

חומרים (4 מנות):

1 סלק

200 גרם פילה לוקוס

1 כף רוטב סויה

1 כף כוסברה קצוצה

קמצוץ פלפל שחור גרוס

גרד ומיץ מלימון אחד

4 כפות שמן זית

מעט מלח

 

אופן ההכנה:

חותכים את הלוקוס והסלק לקוביות קטנות ואחידות.

מערבבים את קוביות הלוקוס עם 100 גרם קוביות סלק.

מתבלים בפלפל שחור, רוטב סויה, מיץ לימון, גרד לימון ושמן זית.

טועמים ומשלימים תיבול במלח לפי הצורך.

 

הרכבת והגשת המנה:

חומרים (4 מנות):

8 כפות שמנת חמוצה

4 פלפלוני פפדיו (פלפלי שרי כבושים)

 

אופן ההכנה:

חוצים כל פלפלון לאורכו.

מניחים לכל סועד בצלחתו שני עיגולי לפת כבושה.

מניחים על כל עיגול לפת חופן של טרטר לוקוס וסלק.

מעטרים על טרטר בכפית שמנת חמוצה.

מניחים על השמנת 1/2 פלפלון כבוש.
2
הפוסט הזה פורסם בקטגוריה אוכל נפש.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Connect with Facebook