החגיגה של באבט

הרהורים בפרשת נשא

ומתכון ל

וופל בלגי עם קרם ערמונים, פטל אדום, גלידת קרמל ושוט של שוקולד חם

 

100

 

 

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יַפְלִיא לִנְדֹּור נֶדֶר נָזִיר, לְהַזִּיר לַיהוָה.

פרשת נשא עוסקת בעניינו של הנזיר, אותו אדם שלא מוצא את עצמו בתוך הבלי העולם הזה ורוצה לפרוש מן העולם ולהימנע מתענוגיו ולהקדיש את חייו אך ורק לעבודת הבורא.

לכאורה, הנזיר אמור להיות פסגת השאיפות הדתית ולא מופרך לצפות שהדת תשים את הנזיר בראש ההירארכיה החברתית כמודל לחיקוי לכל מי שיכול להיות כמוהו.

אבל מבין המילים של הפסוק שלנו אנחנו שומעים משהו אחר לגמרי: 'כי יפליא לנדור נדר נזיר', התורה רואה בנזירות פלא, משהו לא ברור ולא מובן. היא אינה מתייחסת לנזיר כקדוש, אלא כתקלה טכנית של אדם שכבר נדר נדר וכעת חייב לקיים אותו, רק כדי לעמוד במילתו.

בהמשך מתארת התורה מה עושה הנזיר ביום שהנדר מסתיים:

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאות יְמֵי נִזְרוֹ: יָבִיא אֹותוֹ אֶל פֶּתַח אֹוהֶל מוֹעֵד וְהִקְרִיב אֶת קָורְבָּנוֹ לַיהוָה…כַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה, לְחַטָּאת.

התורה אפילו לא רואה אופציה שהנזירות נמשכת כל החיים, מבחינתה זו בהכרח תקופה חולפת, פאזה, שלב בתהליך.

וכשהתהליך מסתיים צריך הנזיר להביא קרבן חטאת! הנזירות בעיני התורה אינה מטרה נעלה, אלא חטא!

בתפיסה הדתית היהודית, עבודת אלוהים שבאה מתוך פרישה מן העולם, היא רמה רוחנית נמוכה. אלוהים מספיק קדוש ופרוש ושלם לכשעצמו, לא זו תכלית האדם. האדם נועד לחיות, לתעות בתוך שבילי החיים, ליפול, לקום, להתגבר, להתלכלך, להיאבק ומתוך הלילה הקשה של החיים לצרוף את יהלומי הרוח. האדם הוא החלק הבלתי שלם, המשתלם, המתפתח, שבתוך השלמות האלוהית הכללית, על כן הוא צריך להתעקש לחיות, רק לחיות. אם יפרוש מזה, הרי חטא לייעודו. האדם צריך לחפש את אלוהים בתוך החיים, כי שם הוא באמת מסתתר ומחכה לו.

 

_____________

בימי האחרונים כתלמיד ישיבה, הרגשתי שכל החברה הדתית, היא סוג של חברה נזירית. היא מסדרת לך את החיים לפי מה מותר ומה אסור, מאלצת אותך להגביל את התענוגות, לזלזל בהבלי עולם הזה, להתבצר מפני המרחב המלא של החיים. הרגשתי שהדבר הזה חונק אותי.

הרגשתי שכמו הנזירות עצמה, גם ההגבלות הדתיות הן רק הוראת שעה, פאזה, שלב בתהליך ההתפתחות היהודית. הרגשתי שכל הדורות האחרונים צווחים שהשלב הזה עבר, שהגיע העת להמשיך.

לשעבר תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם 

זה היה השלב שלא יכולתי יותר, שסגרתי את הספר, יצאתי מן המנזר, הקרבתי קרבן חטאת ויצאתי לחפש את אלוהי בתוך החיים.

המסע הזה שנמשך מאז הוא קשה, ארוך ומלא כאב, ספקות, בדידות וייסורים אפילו יותר ממה שחשבתי. אבל אני לא מתחרט אפילו לא לרגע אחד, כי כך ביקשתי – ולרגעים אף מצאתי – את שאהבה נפשי.

אם יאמר לך אדם: היכן הוא אלוהיך?, אמור לו: בכרך גדול שברומי! (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית)

__________

הסרט "החגיגה של באבט", היה סרט שטלטל אותי מאוד וסימל בשבילי את כל מה שנכתב בפוסט הזה.

באבט היא שפית פריזאית שהופכת בצוק העיתים לפליטה ונהיית משרתת בביתן של שתי אחיות נוצריות ועריריות בכפר נוצרי אדוק.

כל הסרט הוא הדילמה בין רוחה הסוערת, אם כי הכבויה, של באבט, שידעה את אורח החיים ההדוניסטי ומלא התענוגות של העיר הגדולה, לבין אורח החיים הדתי והנזירי של הכפר והבית בהם היא חיה. בהבנתה כי אלה הם חייה הנוכחיים, באבט שוקעת אל תוך שגרת הכפר, אך שומרת על קשר אחד ויחד עם פריז בדמות כרטיס לוטו אותו היא ממלאה מדי שנה.

עד שיום אחד, היא זוכה ב – 10,000 פרנקים. משהו בבאבט הישנה נדלק מחדש והיא מחליטה להכין לבני הכפר משתה בנוסח פריזאי, היא מפקחת באופן אישי על הבאת כל חומרי הגלם היישר מהעיר הגדולה ועל ההכנות והתהליכים לפי מיטב המתכונים, כאילו מנסה להחיות מחדש את כפר הנזירים שרוחו מתה. הארוחה של באבט היא קרבן החטאת שלה.

אך בני הכפר אינם רואים בעין יפה את ארוחתה של באבט. בינם לבין עצמם הם מחליטים לתת לה לבשל את הארוחה כדי לא לפגוע בה, אך להשתדל כמיטב יכולתם לא ליהנות ממנה, שהרי אין זה ראוי למשרתי אלוהים לטבוע במנעמי החיים. הם גם אוסרים על עצמם להחמיא לבאבט, כדי שלא תחשוב חלילה להכין ארוחה כזו שוב.

אך לחיים יש את הדרך שלהם והיא חזקה מכל דת. בסופו של דבר החגיגה של באבט חודרת דרך בטנם של אנשי בכפר גם לליבם. לאט לאט המשתה החושני מפרק את חוסר האמון והאמונות הטפלות שלהם ומרומם אותם פיזית ורוחנית. עוולות ישנות נשכחות, אהבות עתיקות ניצתות מחדש ואמונה בחיים וברוח האדם מתיישבת אל ועל השולחן.

אחרי הארוחה, האחיות מגלות לתדהמתן שבאבט בזבזה על החגיגה את כל כספה ולא נותר לה כלום. בדמעות אומרת לה אחת האחיות: "עכשיו תהיי ענייה כל ימי חייך", אך באבט משיבה לה בחיוך ביישני ובוטח: "אומן הוא אף פעם לא עני".

__________

97

אבל עוד לפני שידעתי שהחגיגה של באבט זה סרט אוכל מופתי, זה היה בשבילי מקום קטנטן בקצה רחוב שמאי בירושלים שהגיש וופל בלגי ושוקו חם בביצוע מופתי. החגיגה של באבט היה מקום קסום, עם קהל קבוע ובעלת בית חייכנית, נילי שמה, מעוטרת במטפחת ראש ובחיוך גדול כסימן היכר. בשבילי זה היה מקום של אסקפיזם בקור הירושלמי.
כמעט בכל שבוע הייתי מגיע לשם, טבח צעיר ועני אחרי סרוויס לילה, אוכל ולוגם עוצמות עונג של מתיקות שטרם פגשתי ועומקים של שוקולד שלא ידעתי שקיימים. אחרי הכל, רק שנה אחת לפני כן עוד חשבתי שאהיה רב גדול. יושב ואוכל ולוגם ומעשן, חושב על החיים שעוד נכונו לי, חולם על צרפת ומדמיין שאני אומן.
אבל מכל הטעמים המופלאים שנילי הגישה שם, היה טעם אחד שקסם לי יותר מכולם ותמיד הייתי חוזר אליו: קרם ערמונים. אולי בעצם שם, בקור הירושלמי כמו פריזאי הזה, התאהבתי לראשונה בערמונים, אהבה שהמשיכה לבעור בליבי לאורך כל הדרך. 
"המלכה תבקש ערמונים מהאש" –  הערמונים הם בני האש וטעמם הוא כמו קפסולות קטנות של חום.
בשנים שהגיעו אח"כ זה כבר הפך אצלי לסוג של אובססיה. למדתי שיש המון סוגים של וופלים בבלגיה, גם עשיתי המון ניסיונות בבצקים שונים, עם ובלי שמרים, עם ובלי סוכר גבישי, בטוסטר כזה ובטוסטר אחר. אבל הרפרנס תמיד נשאר זה מהחגיגה של באבט.
לימים, בהיותי שף של מסעדה, היה לי ברור שאני חייב להכניס מנה לתפריט הקינוחים שתשלב וופל בלגי, קרם ערמונים ושוקו חם, כמחווה לאותם ימים, היה לי גם ברור איך יקראו לה. הרי אותו כוך קטן, היה לי בדיוק כמו קינוח טוב: מנחם, מחמם, מתוק ומלא בתקווה ואשליה.
ניסו להסביר לי שזה לא יעבוד, שישראלים אוהבים וופל בלגי רק עם סירופ שוקולד, גלידה וקצפת, אבל אני כמו אידיוט התעקשתי על קרם ערמונים. בסוף זה היה הקינוח הכי נמכר במסעדה ואין לי שכל גם להצטער.
לפני שנה פגשתי את נילי שוב אחרי המון שנים, הצטלמנו יחד בתור טועמים בתוכנית משחקי השף. זו היתה הזדמנות מצויינת בשבילי לספר לה את כל הסיפור הזה, נראה לי שהיא התרגשה. בסופו של יום, אין תחושה יותר מספקת מלגלות שמשהו שעשית השפיע למישהו על החיים.

אומן הוא אף לא עני.

 

IMG-20160602-WA0055

 

 

החגיגה של באבט

וופל בלגי עם קרם ערמונים, פטל אדום, גלידת קרמל ושוט של שוקולד חם

וופל בלגי

רכיבים (כ – 12 וופלים):

500 גרם שמנת מתוקה

2 ביצים

120 גרם (6 יחידות) חלמונים

170 גרם סוכר

1 כפית משחת וניל או תמצית וניל טהורה

90 גרם חמאה חומה מומסת

90 גרם חמאה מומסת

270 גרם קמח עוגה

14 גרם אבקת אפייה

4 גרם מלח

40 גרם אגלס (בסוף המתכון הסבר מה עושים אם אין)

לאפיה:

100 גרם סוכר גבישי (סוכר גס ועבה, לא חובה, אבל כדאי לחפש את זה עם הגבישים הכי גדולים)

 

אופן ההכנה:

במיקסר עם בלון הקצפה מקציפים יחד את כל החומרים במהירות בינונית  4 דקות ואז במהירות מקסימלית עוד 4 דקות.

במהלך ההקצפה אוספים מדי פעם את הבצק שנדבק לדפנות המיקסר עם לקקן בחזרה אל התערובת.

מצננים שעה במקרר.

במידה ואין אגלס:

מפרידים את הביצים לחלבונים וחלמונים.

מקציפים חלבונים עם חצי מכמות הסוכר לקצף יציב.

מקציפים חלמונים עם יתרת הסוכר 3 דקות, מוסיפים את החמאה והווניל ומקציפים עד לקצף אוורירי.

מערבבים יחד קמח, אבקת אפיה ומלח.

מקפלים לסירוגין אל קצף החלמון את השמנת ואת החומרים היבשים.

מסיימים בקיפול עדין של קצף החלבון.

מצננים שעה במקרר.

לאפיה:

מחממים טוסטר ייעודי לוופל בלגי. בנגלה הראשונה גם משמנים קלות בחמאה מומסת.

יוצקים מצקת אחת של בלילה לכל צד של הטוסטר ומשטחים היטב עם פלטה רטובה.

מפזרים מעל הבלילה כף של סוכר גבישי.

אופים דקה כשהטוסטר פתוח, סוגרים ואופים עוד 4 דקות.

מוציאים מהטוסטר, המחמירים בשלב זה גם "מיישרים" את הקצוות.

 

קרם ערמונים

רכיבים:

500 גרם ערמונים קלופים

500 גרם חלב

75 גרם סוכר

1/2 כפית משחת וניל או תמצית וניל טהורה

 

אופן ההכנה:

מבשלים ערמונים עם חלב ווניל כ- ½ שעה, על להבה נמוכה, עד שהערמונים רכים ורוב החלב נספג בהם.

מעבירים למעבד מזון, מוסיפים סוכר וטוחנים למחית חלקה.

במידה ויש טרמומיקס, ניתן לבשל את כל הרכיבים יחד.

מצננים קלות ומעבירים לשק זילוף.

 

שוקו חם

רכיבים:

250 גרם חלב

300 גרם מים

50 גרם סוכר חום כהה

20 גרם אבקת קקאו

½ כפית משחת וניל או תמצית וניל טהורה

1 גרם מלח

100 גרם שוקולד מריר איכותי, 60% מוצקי קקאו

25 גרם רום כהה

 

אופן ההכנה:

מבשלים יחד את כל החומרים, מלבד שוקולד ורום, עד רתיחה.

מסירים מהאש, בוחשים פנימה שוקולד ורום ומערבבים עד למסה אחידה וחלקה.

טוחנים במעבד מזון או בבלנדר יד במשך 2 דקות, על מנת לקבל מרקם חלק ואוורירי.

אם יש טרמומיקס, ניתן לבשל יחד את כל החומרים עד 90 מעלות ואז לטחון דקה במהירות 5.

 

גלידת קרמל

רכיבים:

160 גרם סוכר

50 גרם גלוקוזה

80 גרם מים

500 גרם חלב

200 גרם שמנת

5 גרם מלח

30 גרם אבקת חלב רזה (לא חובה, אבל משפר מרקם)

50 גרם תערובת לגלידה

35 גרם רום כהה

 

אופן ההכנה:

בסיר עמוק מבשלים סוכר, גלוקוזה ומים עד לקבלת קרמל.

במקביל מחממים חלב, שמנת ומלח עד רתיחה.

יוצקים בהדרגה את החלב החם על הקרמל, מבשלים תוך ערבוב עוד כמה דקות עד לקבלת "טופי" חלק ואחיד.

שוקלים את התערובת ומוסיפים עוד חלב עד שהיא מגיעה למשקל של 850 גרם.

מערבבים אבקת חלב ותערובת לגידה ובוחשים אל הנוזלים, מחממים תוך ערבוב עד 85 מעלות.

מסירים מהאש, מוסיפים רום כהה ומקררים 12 שעות.

מקפיאים במכונת גלידה.

 

הרכבה והגשה:

רכיבים נוספים:

פטל אדום טרי

אבקת סוכר

פירורי עוגיות (שטרוייזל)

 

אופן ההכנה:

מחממים קלות את הוופל בתנור או בטוסטר.

מחממים את השוקו בסיר קטן או במיקרוגל.

מזלפים על הוופל קרם ערמונים, מניחים מעל כמה יחידות של פטל אדום ומפדרים במעט אבקת סוכר.

מניחים בצלחת וופל בלגי.

מניחים ליד כדור גלידה, מונח על מעט פירורי עוגיות כדי שלא יזוז.

מגישים את השוקו בכוסית קטנה ליד המנה (אם רוצים להניח את הכוס על הצלחת, "מדביקים" אותה עם מעט קרם).

 

96 98 101 104 105 IMG-20160602-WA0057

 

הפוסט הזה פורסם בקטגוריה דובדבנים.‏ קישור ישיר לפוסט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Connect with Facebook