עיון בפרשת שמות

מזכיר לי:

צ'יזבורגר לוקוס

לחמניית וואקמה, קטשופ מלפפונים, צ'יפסי סקין

 

 

 

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.

רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשכָר, זְבוּלֻון וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.

וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹוצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם.

וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹוד מְאֹוד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹותָם.

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂונְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. 

וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּותוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּיתֹום וְאֶת רַעַמְסֵס. 

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹותוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹוץ וַיָּקֻוצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹודָה קָשָׁה, בְּחֹומֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹודָה בַּשָּׂדֶה, אֵת כָּל עֲבֹודָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

 

פרשת שמות סוגרת את סיפורי האבות של ספר בראשית ופותחת את סיפורי הבנים של הספר השני.

יעקב מת, יוסף מת, מלך מצרים מת, השכחה משתלטת גם על בני ישראל וגם על המצרים.

ובתוך תהום השכחה הופכים המצרים למשעבדים ובני ישראל לעבדים והזעקה עולה לשמיים.

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹודָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁווְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים, מִן הָעֲבֹודָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

רק אדם אחד מצליח לגשר על הפער בין המצרי והיהודי, כנראה האדם החשוב ביותר במסורת היהודית, משה רבנו.

האיש שנולד וינק מאם עבריה, הושט בתיבה על הנילוס, גודל על ידי בת פרעה בארמון מלך מצרים, הרג איש מצרי שהיכה איש יהודי. נראה כאילו כל סיפור בחירתו של משה הוא על הגבול בין ישראל למצרים.

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִיבְלֹתָם. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.

ואז הוא רואה איש עברי מכה איש עברי אחר. משה נוזף בו.

וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?.

והאיש לא נשאר חייב:

וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁופֵט עָלֵינוּ? הַלְהָורְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר!.

משה מבין שהוא חייב לברוח, שהוא זר בין בני עמו, שהוא עברי בעיני המצרים ומצרי בעיני העבריים. לא נותר לו מה לחפש במצרים והוא יוצא אל המדבר.

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹוג אֶת מֹשֶׁה. וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.

חז"ל אמרו על משה שהוא:

מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה אלוהים

משה הוא איש של הפכים ושל ניגודים. מצרי ויהודי, אדם ואלוהים. משה משלב את היכולת להגיע עם התודעה אל הפסגות הגבוהות ביותר ויחד עם זאת לשקוע עם הרגליים בבוץ הסמיך ביותר, בתהומות העמוקים ביותר. הראש על הר סיני, הרגליים במצולות היאור.

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר: כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִיהוּ.

תחילת בחירתו של משה היא בסיפור הסנה.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻוכָּל.

משה רואה מול עיניו את הבלתי אפשרי, את ההפכים המוחלטים מתחברים. בערה טוטאלית שאמורה ויכולה לכלות הכל ויחד עם זאת הסנה נשאר ירוק, גשמי וצומח.

והנה, אלוהים מדבר אליו ומייעד אותו לשנות את פני ההיסטוריה. האיש שראה פני אלוהים וחי, האיש ששמיים וארץ אצלו הם אחד.

משה מתלבט. בני ישראל מלאים בהנחות מוקדמות על האלהים שלהם, הם מן הסתם לא יקבלו בקלות בשורה חדשה, הרי הם כבר יודעים הכל, כאז כן היום.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים: הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם: אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם! וְאָמְרוּ לִי: מַה שְּׁמוֹ? מָה אֹומַר אֲלֵיהֶם?.

משה מבקש לתת את שם האל לבני ישראל כדי שיאמינו בו. אבל אלוהים לא עונה באחד השמות שהם מכירים, הוא לא אומר: יהוה, אלוהים או אדני. משה מחפש את המוכר, אך אלוהים מצווה לו בשורה חדשה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר: כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

אהיה אשר אהיה. להיות כל הזמן בתנועה, כל הזמן בהתקדמות בדינמיקה בלתי פוסקת בין ניגודים, מתח בלתי נגמר בין שני קטבים. התנועה מחייבת את היעד, אך גם את המוצא. ההתקדמות אל עבר השמיים, מחייבת את ההתחלה מן הארץ. אהיה אשר אהיה זקוק גם למצרים וגם לישראל, גם את היאור וגם את הר סיני. שני הקצוות הכרחיים על מנת שתיווצר תנועה.

אהיה עמהם בגלות זו, אהיה עמהם בשאר גלויות

כאז כן היום.

 

שלושה סימנים נותן אלוהים למשה כדי שיוכל להסביר את בשורתו, גם לבני ישראל וגם לפרעה. כולם מתמקדים באותו נושא.

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹולִי, כִּי יֹאמְרוּ: לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה!. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה: מַה זֶּה בְיָדֶךָ? וַיֹּאמֶר: מַטֶּה. וַיֹּאמֶר: הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה! וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹוז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹותָם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

הנחש – שהוא החטא הקדמון – ומטה האלוהים, בו עושה משה את האותות, מתחלפים זה בזה. החטא והקדושה במרחק פסיעה זה מזה.

וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד: הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ! וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִיאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וַיֹּאמֶר: הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ! וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִיאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹול הָאֹות הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹול הָאֹות הָאַחֲרוֹן.

הצרעת – שהיא פסגת החולי  – והבריאות האיתנה, הנפשית והפיזית, מתחלפות זו בזו. בין השפיות והשיגעון יש לא יותר מהרף עין.

וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹותוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹולֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹור וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.

הדם העמוק של החיים הקשים והגשמיים והמים הטהורים של הדעת והנפש, מתאחדים באותו יאור. הגוף והנשמה אין באמת הפרדה בינהם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים: מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?. וַיֹּאמֶר: כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה.

משה מקבל מאלוהים את כל הידע שהוא צריך. הכל אחד. עכשיו הוא מוכן לכל ההרפתקאות שיבואו לפניו: מצרים, המכות, הבכורות, היציאה, ים סוף, הר סיני, המן, חטא העגל, המסע במדבר, הארץ המובטחת. כל מסעות החיים הם פרקים באותו אפוס אלוהי מופלא המתחיל בסנה הבוער ואיננו נשרף.

אין מילים שיכילו את המהות הזאת, לא נותר אלא לגמגם.

 __________

בבואי לבחור מנה לפוסט הזה, חשבתי על עניין המים והדם ורציתי מנה בו דג מן המים מתחפש לבשר אדום. המבורגר דג. המנה הכי בשרית בגרסא הכי דגית, בתוך לחמניה מתובלת באצות ים.

האמת היא שהכי נכון היה לעשות את המנה מנסיכת הנילוס, דג היאור, (ואם ייפול בידכם כזה טרי, אתם יותר ממוזמנים לנסות את המנה איתו), אבל כיוון שנסיכת הנילוס הנפוצה בארצנו היא קפואה וחסרת טעם ומרקם, בחרתי באופציה הקרובה ביותר למרקם בשרי שיכול להיות לדג לבן. לוקוס.

בניגוד לקו האדום – דם – העובר במנת ההמבורגר הבשרי – בהמבורגר דג ישלוט גוון הירקרק של אצות המים. הקטשופ יהיה ממלפפון, הלחמניה לא תוזהב בתנור, אלא תישאר ירקרקה בהירה על ידי אידוי.

אפילו הצ'יפס נעשה מעורו של הדג, כי אין שום דבר שמתבזבז לריק. לא יידח ממנו נידח.

וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. זֶה שְּׁמִי לְעֹולָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

 

 

צ'יזבורגר לוקוס

לחמניית וואקמה, קטשופ מלפפונים, צ'יפסי סקין

לחמניות וואקמה

חומרים (10 לחמניות):

500 גרם קמח לבן ללחם

25 גרם עמילן לקרם (לא חובה, אבל מוסיף רכות נהדרת)

10 גרם שמרים יבשים

10 גרם משפר אפיה (לא חובה, אבל מאריך את חיי הלחמניות)

300 גרם מים

10 גרם מלח

10 גרם סוכר

1 ביצה

25 גרם אצות וואקמה טחונות לאבקה

50 גרם חמאה רכה

שומשום שחור לפיזור

 

אופן ההכנה:

במיקסר עם וו לישה לשים את כל חומרי הבצק במשך 10 דקות.

אמור להתקבל אחיד, רך, גמיש ומבריק. אם הבצק יבש מדי מוסיפים עוד קצת מים.

מניחים את הבצק בקערה רחבה, מכסים ומניחים בצד לתפיחה של 1 – 2 שעות, עד שהבצק מכפיל את נפחו.

מחלקים את הבצק לחלקים של 100 גרם.

מכדררים כל חלק ללחמנייה עגולה ופוחסים אותה בין הידיים עד שהיא משתטחת.

מניחים את הלחמניות על נייר אפייה ומתפיחים כשעה עד שהן מכפילות את נפחן.

מברישים במעט מים ומפזרים שומשום שחור.

מחממים סיר עם מים ומניחים מעליו סלסלת אידוי..

מאדים את הלחמניות על להבה בינונית כ – 20 – 25 דקות, עד שהן יציבות.

מצננים לפחות שעה על רשת לפני שמשתמשים.

 

 

המבורגר לוקוס

חומרים (8 המבורגרים):

1 ק"ג פילה לוקוס, ללא עור (שומרים את העור להכנת הצ'יפס)

1 בצל סגול קצוץ דק

1 כפית פלפל חריף קצוץ דק

20 גרם פירורי לחם

20 גרם רוטב דגים

1 חלמון ביצה

5 גרם מלח

2 גרם פפריקה מעושנת

2 גרם פלפל שחר גרוס

 

אופן ההכנה:

קוצצים  בסכין או טוחנים גס במטחנה את פילה הלוקוס

מוסיפים את יתר המרכיבים.

מערבבים את כל החומרים בתנועות לישה כשתי דקות עד לקבלת מסה אחידה.

שוקלים המבורגרים של 120 גרם ודוחסים לתוך פורמה עגולה.

 

קטשופ מלפפון

חומרים:

750 גרם מלפפון טרי

100 גרם חומץ

50 גרם סוכר

1/2 חבילה כוסברה

1 בצל חתוך לשמיניות

8 שיני שום שלמות

1 פלפל חריף מגורען וחצוי לאורך

250 מ"ל מים

5 גרם מלח

תערובת פלואיד ג'ל

 

אופן ההכנה:

מבשלים יחד את כל החומרים 1/2 שעה, על להבה בינונית.

מוציאים את הפלפל החריף.

מעבירים למעבד מזון וטוחנים למחית חלקה.

טועמים ומוסיפים מהפלפל החריף לפי הצורך, עד מידת החריפות הרצויה.

במידת הצורך מתקנים תיבול במלח וחומץ.

מעבירים את המחית שהתקבלה דרך מסננת, על מנת שתהיה חלקה מאוד.

שוקלים את המחית ומוסיפים לה 1% של תערובת פלואיד ג'ל.

מביאים שוב לרתיחה, תוך כדי ערבוב, מעבירים לכלי רחב ומצננים היטב, עד שהתערובת נקרשת.

מעבירים את הג'ל שנוצר למעבד מזון וטוחנים 3 – 4 דקות, עד שהג'ל הופך לקרם חלק במרקם של קטשופ.

מעבירים את הקטשופ שנוצר דרך מסננת.

מצננים היטב.

 

 

ירקות אפויים

חומרים (10 מנות):

3 תפוחי אדמה אדומים מזן דזירה

3 בצלים

3 עגבניות

שמן זית

מלח גס

 

אופן ההכנה:

לתפוחי האדמה: מפזרים 100 גרם מלח גס על תבנית תנור ואופים את תפוחי האדמה ב- 220 מעלות, כשעה, עד שהם רכים.

קולפים את תפוחי האדמה ופורסים לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ.

מתבלים בשמן זית.

לבצל ועגבניות: פורסים לפרוסות בעובי 1/2 ס"מ ומניחים על תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.

מחממים תנור ל- 250 מעלות.

מפזרים מעט מלח גס ומטפטפים שמן זית.

אופים 7 דקות.

 

צ'יפסי סקין

חומרים:

העור ששמרנו מפילה הלוקוס
שמן לטיגון עמוק

תבלין קייג'ן

 

אופן ההכנה:

חותכים את עור הלוקוס לרצועות ברוחב 3 ס"מ.

מסדרים את הרצועות על תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה.

מייבשים את העור בתנור בחום של 50 מעלות, כשעה, עד שהעור יבש.

עד כאן ניתן להכין מראש

לפני ההגשה מטגנים את רצועות העור בשמן עמוק ב – 190 מעלות, כ – 2 דקות עד לפריכות והזהבה.

מעבירים לקערה, מתבלים בקייג'ן ומערבבים עד לעטיפת העור המטוגן בתבלין.

 

צליית ההמבורגר והרכבת המנה

חומרים:

1 כף שמן זית או חמאה מזוקקת

1 פרוסת גבינת קשקבל לכל המבורגר

 

אופן ההכנה:

מחממים מחבת או משטח צלייה עם שמן או חמאה לחום הגבוה ביותר.

מחממים תנור ל- 200 מעלות.

מחממים את הלחמניה על מתקן אידוי או במיקרוגל.

מחממים את הירקות בתנור עד שהם חמים.

צורבים את ההמבורגרים דקה מכל צד להזהבה עמוקה.

מעבירים לתנור ל- 4 – 5 דקות עד למוכנות.

מניחים על כל המבורגר פרוסת גבינה.

נותנים להמבורגר לנוח עוד 3 דקות מחוץ לתנור.

חוצים את הלחמניה לרוחב.

מורחים את הלחמניה משני הצדדים בקטשופ מלפפון.

מניחים מעל את ההמבורגר הצלוי עם הגבינה.

מניחים מעל ההמבורגר פרוסת תפוח אדמה, פרוסת בצל ופרוסת עגבנייה.

מכסים בחצי השני של הלחמנייה ופוחסים מעט.

מגישים לצד פלחי צ'יפסי סקין ועוד קצת קטשופ מלפפון לטבילת הצ'יפס.